נולון עשה לנו בית ספר להורים כאשר הלכנו לקנות לו נעליים חדשות. נעליים חדשות לפי נולון זה אומר התעללות רבתי. זה אומר כמובן השתתטחות לצרחות אימים שהפחידו את כל חנות הנעליים. אצל רופא השיניים הוא לא צרח ככה. אנחנו מדדנו לו בכוח נעליים אחרי שהשכנועים לא עזרו וידענו שפשוט חייבים נעליים סגורות לתקופת החורף. ואז כמובן באה מוכרת שהייתה מאד נחמדה לנולון והרגיעה אותו אבל גם אצלה הוא לא היה מוכן למדוד. בסוף קנינו ולמזלנו הנעליים היו בסדר.הוא כמו ההורים שלו, שונא שינויים.
ועכשיו הוא מתלהב מהנעליים מאד ומתעקש לנעול אותן כל הזמן.
מה שמרגיז אותי זה שיש נטייה לסביבה כשיש ילד בקריזה לקחת אוטומטית את הצד של הילד ולהגיד להורים לוותר לו. זה לא רק אנשים זרים שמשוועים לשקט תעשייתי. זה גם סבים (משני הצדדים) ואפילו הגננת. זה מרגיז כי הדעה של ההורים והצורך שלהם לחנך את הילד לא נחשבת פה.
ואחר כך מתפלאים שהילדים פה כל כך מפונקים.
וכמו שאולי רואים מהבלוג אנחנו לא הורים נוקשים עם חינוך פרוסי שמעמידים את הילד בשלשות.מספיק שרואים שאנחנו מתעקשים והילד צורח ואז זה כבר הופך אותנו למקרה ההתעללות הבא.
ולפחות לסבים אני פונה בבקשה נרגשת: אל תשברו לנו את המילה זה לא פשוט להיות תמיד ה"רעים" ולא כל החלטה שלנו מחייבת הסבר לכם ו/או לילד.
נולון יודע גם להיות מתוקון ומצחיקון. היום הוא אמר לטוליו שכואבת לו עקיצה קטנה של יתוש. טוליו אמר לו שזה לא נורא ונולון ענה לו ברצינות: כן נורא !
אצל הסבים שלו הוא היה כוכב הערב. הוא למד כמה מילים חדשות שנוגעות לעולם התוכן של הסבים הדתיים שלו. וכך הוא אמר : אמן וכנסת. כאשר הוא ראה שאנחנו מתלהבים הוא חזר על זה.
נולון גם סופר עד עשר : "אחת שלושים אבע, שבע סמונה תשע...(שהות להגברת המתח) ו... עשרררר!" כפיים כפיים !!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
