המקום של ג'וליאנה

סוף סוף קיימתי השבוע מפגש עם חברותי העסוקות. בסוף ישבנו בארומה בירושלים (נסעתי עד ירושלים בשביל ארומה ועוד זו שבשוק כי הקפה שבניתי עליו נסגר בשמונה. עיר ללא הפסקה)

קיבלתי מחברותי מתנה ממש שווה. קפאין רול לעיניים של גרנייה. תרגום: משהו שנראה כמו דיאודורנט קטן לעיניים. אני שמה אותו בבוקר על השקיות העצומות שיש לי מתחת לעיניים ופתאום אני מרגישה שאני מסוגלת לעבור את היום.חוץ מזה קיבלתי גם מסכה שווה. אני מתה על הדברים האלה.

שכחתי לציין שבעבודה חגגו לי את יום ההולדת ממש יפה. עשו לי שולחן יומולדת הביאו המון אוכל (ביתי!) וקנו לי מתנה (ספר בישול וספר על תבלינים, יודעים מה אני אוהבת). זו מסורת כזו אצלנו בסדנה לחגוג ימי הולדת. על זה העיבו רק עשרות הטלפונים שקיבלתי (לא כי היה לי יומולדת אלא ענייני עבודה. דייייי! )  וכןם העובדה שתוך חצי שעה הייתי צריכה לרוץ הביתה. אבל היה ממש נחמד. אפילו קיבלתי זר יומולדת לראש.

אני מתה על כל המועדי ב' ומועדי ג'. תמיד נשאר מישהו שעוד לא חגג לי אז סבבה. נולדתי באפריל ומצידי אפשר לחגוג גם בינואר.

טוליו קיבל ביום ההולדת שלו דרישות מהעבודה להביא עוגה.  כשהוא הגיע הביתה הוא קיבל את נולי ששר לו שיר יומולדת בספרדית (טוב, שברי ספרדית והוא שר סבתא במקום אבא כי יום ההולדת הקודם היה של חמותי ולימדנו אותו לשיר את זה עם המילה סבתא) ואז אמר לו-יש עוגה! במבט רב משמעות . בכלל נולי היה מלא בסוכר. פשוט היה גם לילד בגן שלו יומולדת אז הוא קיבל שקית ממתקים ("מנתקים", כלשונו)  וכל הדרך תכנן מה יאכל קודם: קודם הסוכריייה אחר כך הבפל אחר כך הבמבה! וכך בלופ כל הדרך. הוא היה כל כך מאושר עם עצם המחשבה על הממתקים שיאכל שזה היה ממש חמוד.

טוליו קיבל בשמחה את שתי החולצות שקניתי לו. בקיצור הואיצא מרוצה וגם אני יצאתי מרוצה שבכל זאת עשינו משהו.

אחרי כל זה הוזמנו לצאת לגן השעשועים ושם נולי פגש את החבר החמוד שלו מהגן והם השתוללו עד שהחשיך (שניהם היו מלאים בסוכר) . בהמשך טוליו הצטרף אלינו. היה ממש ממש שווה!

המציאות  קצת מאתגרת אותי לאחרונה. קיבלתי תפקיד נוסף בעבודה: אני מעבירה הדרכות על תוכנה חדשה  ואני רואה כמה זה קשה לעמוד מול קהל ולהתמודד עם כל מיני בעיות תוך כדי הדגמה . אילו בעיות: בעיות תקשורת. השרת של המכללה שלנו עובד כמו משאית בעלייה. ואז צריך לחשוב מה אומרים ברגעים המתים. חלק מההדגמות לא עובדות מסיבות שונות שיכולות גם להיות בלבול שלי. המצגת גורמת לי לפתוח המון חלונות ואז להסתבך במעברים מחלון לחלון. הכיתה חמה כמו גהינום ואני כמובן שכחתי מים.

כל זה גרם לי להרגיש בסוף סחוטה ומרוקנת ובעיקר כאילו לא עמדתי בציפיות שלי מעצמי. אני יודעת שזו התנסות חדשה ושהניסיון שאצבור יעזור לי בהמשך. הרי בחרתי להסכים לזה בעיקר בגלל האתגר אבל כרגע זה דורש ממני המון אנרגיות וזמן שהייתי שמחה להשקיע אחרת.

אני מזכירה לעצמי שהמצב ישתפר ובעיקר שהתסכולים שאני חווה כיום סביב זה הם כאבי גדילה.

תזכורת: מגיעים לכיתה חצי שעה לפני.

תזכורת 2: מים!

תזכורת 3: ללמוד עוד אי אילו פונקציות בידוריות כגון ריקודי בטן, שירה  ולקלל בשפת הסימנים.

תזכורת 4: לזרוק את המצגת לפח ולהפעיל את התלמידים מה שמספק זמן שתיה!

היום יומולדת לטוליו אהובי. טוליו אהובי לא אוהב לחגוג את יום הולדתו ובשבילי המחשבה לא לחגוג לו היא בלתי נסבלת. ברור לי שאנחנו לא נעשה חגיגות גרנדיוזיות אבל בכל זאת משהו קטן.

אתמול רציתי לקנות לו שתי חולצות. משימה לכאורה קלה אבל לא כשמצרפים אליה ברנש קטן ופעלתן שמחליט שהחנות של מיכל נגרין היא יעד מועדף לשעוט אליו. דווקא שם אי אפשר למצוא מתנה לגבר גם אם מתאמצים מאד!!! אותו ברנש פעלתן החליט גם לסייע למנקי הקניון בעבודתם הקשה וכך במו רגליו וברכיו ואי אלו אבריו הוא ניקה את הקניון ונכנס לו מחנות אחת לאחרת כשאימו המיואשת דולקת בעקבותיו.בסוף חתן השמחה הגיע ולא התחשק לו למדוד ו/או שיקנו לו. אני בכלל לא הצלחתי להתרכז באופציות שעומדות בפני כי הייתי עסוקה בלהציל את נולי מעצמו ואותי מהרצון העז לנטוש אותו מול הצגת הילדים שהתחילה שם (הייתי ככה קרובה לעשות את זה).

היום נכנסתי לחנות שמשום מה לא ביקרתי בה ותוך שתי דקות יצאתי עם שתי חולצות.

תזכורת: לא לוקחים ילד לקניון ואם לוקחים אז נועלים נעלי התעמלות ושותים פחית רדבול קודם .

תזכורת 2: לא קונים מתנה ברגע האחרון.

ברצינות

בעקבות הפוסט הקודם : אני שמחה לגלות שחברתי מתחזקת ובטוחה במה שנכון לעשות. היא מתעקשת על טיפול פסיכולוגי לילד. הצעתי לה לקחת מסגרת של טיפול משפחתי גם כדי שיתנו כלים לה ולבעלה להתמודד. אולי אחרי זה יבואו עוד דברים כמו התנתקות ממקור הסכנה. עדיין דואגת אבל בכל זאת נותנת לחברתי מעט קרדיט.צריך לתת לה את הביטחון במסוגלות שלה וביכולות ההתמודדות ולא לדרוס אותה בידיעה החזקה שלי לגבי מה הכי נכון לעשות. כאמור, עניין עדין.

לא באמת חשוב אבל...

החלטה שיווקית גדולה הייתה לפנינה רוזנבלום כשהחליטה לנטוש את הוורוד המחליא  שאפיין את מוצרי הקוסמטיקה שלה. העיצוב החדש כל כך אלגנטי שבחרתי בקרם לשיער שלה בלי לחשוב פעמיים. זה שהיא הצליחה להשיל את התדמית הזולה שלה זה בעיני הישג. אחר כך מצאתי את עצמי קונה גם תרחיץ לפנים ואז לגלות שגם הוא שלה.

חמוד

נולי אימץ הבוקר זית (הוא משנורר אותם מאבא שלו שאמון על הסנדוויצ'ים) . הוא החליט שהוא התינוקת הקטנה שלו ואף קרא לו בשם-אנה. הוא החזיק את "אנה" והלך איתה עד לגן.

חוץ מזה הוא יודע מה הוא רוצה. כשהצענו לו גלידה עם תותים הוא אמר: התותים מפריעים לי!

הנה התחלנו גם אנחנו

אפרופו מודעות שיווקית: הנולי בחר את מברשת השיניים שלו כי הייתה שם דורה. ובבית הוא לא ראה פרק אחד שלה כי פשוט המסחריות שלה דחתה אותנו (למרות ששמענו דברים טובים מהורים אחרים). מסתבר שבגן עושים לו השלמות. ועכשיו טוליו הוריד לו פרק לניסיון. מנגינת הפתיחה הספיקה לנולי לשעוט אל המחשב בצווחות גיל. ממש חכם מצידינו

עיכוב התפתחותי שלנו כהורים

רק עכשיו התחלתי לחשוב שאנחנו צריכים לקנות לנולי מיטה אמיתית. הילד עוד מעט יהיה בן שלוש והוא עדיין בכלוב. ברור לי המניע הנסתר שלנו לשמר אותו בכלוב אבל היי, הילד עוד מעט בן שלוש. זה כבר סוטה! רעיונות לגבי מקומות איכותיים אבל שלא יחוררו את כיסינו המידלדל.

רגרסיה

אתמול נולי החליט בסופר-פארם שזה זמן טוב לקבור את פרצופו בציצים שלי. המוכרת הייתה משוכנעת שאני עדיין מיניקה אותו. הוא גם אוהב לתופף עליהם ואני נקרעת בין : "אוי כמה שזה חמוד " לבין "אוי כמה שזה אדיפאלי " .

ומילה לארץ נהדרת:

נקרענו מצחוק מהאייטם של סוזן בויל ודפש מוד. אבל אל תגעו לי בלאונרד כהן אהובי (בסוף הוא לא ירצה לבוא).

סופה במדבר

אייייף מה זה הדבר הזה שגרם לי לקום בארבע בבוקר להוריד כביסה מחשש שהיא תתעופף לי או תהפוך לקרש. עכשיו לאוויר יש ריח של גבינת רוקפור בשלה ולא ברור לי אם זו רק אני שמריחה את זה.