למי שלא יודע אני ספרנית. לצערי, המקצוע סובל מדימוי ירוד ואנשים נדהמים כל פעם לשמוע שספרניות עושות הרבה יותר מלהשתיק את הקוראים וכן שצריך ללמוד לזה תואר שני.
זה די עצוב כי מקצוע בעל דימוי ירוד הוא מקצוע שמשתכרים בו מעט מאד.
ולאחרונה שמתי לב לתכונה שמשותפת לי ולקולגות רבים. אנחנו יודעים. המקצוע שלנו דורש מומחיות ומיומנות בחיפוש אחרי מידע (בכל מיני מדיומים, מספרים ועד מאגרי מידע שונים) , הידע שלנו האו ידע רוחבי מה שאומר קצת מכל תחום ידע.
לאחרונה טוליו ואני צופים באדיקות ב"חמישים דברים שחייבים לדעת" שבוחן ידע כללי במגוון תחומים ויצאנו מה"מבחן" בציון 96 (שאלה אחת בחרנו בתשובה לא נכונה כי לא היינו סגורים במאה אחוז). הממוצע הארצי היה 60.1.
אני חושבת שלהרבה ספרנים יש את היכולת לקלוט במהירות שבבי מידע ולעבד אותם ולאפסן אותם איפשהו במוח ואז לשלוף .
היום דיברתי עם כמה אימהות מהגן של נן. כשסיפרתי להן שאני ספרנית אחרי שהעברתי בהומור את הדימוי הכללי שלהן על המקצוע הן אמרו שזה לא מפתיע אותן כי אני מתמצאת במגוון נושאים.
בחיי שלא הייתי מודעת לזה שבמהלך השיחה היה לי הרבה מה לתרום גם בתחומים שלא אמורים לגעת לחיי הנוכחיים או ללימודיי.
הספרנים (בואו נודה על האמת, בעיקר ספרניות) שאני מכירה הם אנשים מאד משכילים שממשיכים לצרוך תרבות מכל מיני סוגים. הם אנשים שמאד מתמצאים בהווה ויש להם את הדחף ואת הסקרנות להמשיך להשכיל וללמוד עוד וגם להעביר ולחלוק את הידע שלהם עם כמה שיותר אנשים.
וכולנו (כמו בעלי מקצועות אחרים) אוהבים לקבל את ההערכה וההכרה בחשיבות עבודתנו. אני נהנית כל כך כשסטודנטית שחיפשה חומר יוצאת מרוצה כי הפניתי אותה למקורות שלא חשבה עליהם או כשנערה חוזרת אלי עם עיניים מבריקות כי גיליתי לה ספר חדש שלא שמעה עליו קודם.
אבל מעבר להכרה הנקודתית בעבודתי אני כל כך נהנית לגלות שכחלק מההתנהלות שלי בעולם אני מיישמת בלי להרגיש את המיומנות המקצועית שלי. אני מאתרת במהירות מידע על כל נושא אפשרי, אני שותה את המידע מאנשים שאני משוחחת איתם כי גם מידע שולי יכול להיות חשוב בהקשר אחר.
אני מקווה שיום אחד לטוליו או לי יהיו ביצים ללכת לשעשועון טלוויזיה בנושא ידע כללי. כי שנינו כאלה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
