המציאות קצת מאתגרת אותי לאחרונה. קיבלתי תפקיד נוסף בעבודה: אני מעבירה הדרכות על תוכנה חדשה ואני רואה כמה זה קשה לעמוד מול קהל ולהתמודד עם כל מיני בעיות תוך כדי הדגמה . אילו בעיות: בעיות תקשורת. השרת של המכללה שלנו עובד כמו משאית בעלייה. ואז צריך לחשוב מה אומרים ברגעים המתים. חלק מההדגמות לא עובדות מסיבות שונות שיכולות גם להיות בלבול שלי. המצגת גורמת לי לפתוח המון חלונות ואז להסתבך במעברים מחלון לחלון. הכיתה חמה כמו גהינום ואני כמובן שכחתי מים.
כל זה גרם לי להרגיש בסוף סחוטה ומרוקנת ובעיקר כאילו לא עמדתי בציפיות שלי מעצמי. אני יודעת שזו התנסות חדשה ושהניסיון שאצבור יעזור לי בהמשך. הרי בחרתי להסכים לזה בעיקר בגלל האתגר אבל כרגע זה דורש ממני המון אנרגיות וזמן שהייתי שמחה להשקיע אחרת.
אני מזכירה לעצמי שהמצב ישתפר ובעיקר שהתסכולים שאני חווה כיום סביב זה הם כאבי גדילה.
תזכורת: מגיעים לכיתה חצי שעה לפני.
תזכורת 2: מים!
תזכורת 3: ללמוד עוד אי אילו פונקציות בידוריות כגון ריקודי בטן, שירה ולקלל בשפת הסימנים.
תזכורת 4: לזרוק את המצגת לפח ולהפעיל את התלמידים מה שמספק זמן שתיה!
היום יומולדת לטוליו אהובי. טוליו אהובי לא אוהב לחגוג את יום הולדתו ובשבילי המחשבה לא לחגוג לו היא בלתי נסבלת. ברור לי שאנחנו לא נעשה חגיגות גרנדיוזיות אבל בכל זאת משהו קטן.
אתמול רציתי לקנות לו שתי חולצות. משימה לכאורה קלה אבל לא כשמצרפים אליה ברנש קטן ופעלתן שמחליט שהחנות של מיכל נגרין היא יעד מועדף לשעוט אליו. דווקא שם אי אפשר למצוא מתנה לגבר גם אם מתאמצים מאד!!! אותו ברנש פעלתן החליט גם לסייע למנקי הקניון בעבודתם הקשה וכך במו רגליו וברכיו ואי אלו אבריו הוא ניקה את הקניון ונכנס לו מחנות אחת לאחרת כשאימו המיואשת דולקת בעקבותיו.בסוף חתן השמחה הגיע ולא התחשק לו למדוד ו/או שיקנו לו. אני בכלל לא הצלחתי להתרכז באופציות שעומדות בפני כי הייתי עסוקה בלהציל את נולי מעצמו ואותי מהרצון העז לנטוש אותו מול הצגת הילדים שהתחילה שם (הייתי ככה קרובה לעשות את זה).
היום נכנסתי לחנות שמשום מה לא ביקרתי בה ותוך שתי דקות יצאתי עם שתי חולצות.
תזכורת: לא לוקחים ילד לקניון ואם לוקחים אז נועלים נעלי התעמלות ושותים פחית רדבול קודם .
תזכורת 2: לא קונים מתנה ברגע האחרון.