סוף סוף קיימתי השבוע מפגש עם חברותי העסוקות. בסוף ישבנו בארומה בירושלים (נסעתי עד ירושלים בשביל ארומה ועוד זו שבשוק כי הקפה שבניתי עליו נסגר בשמונה. עיר ללא הפסקה)
קיבלתי מחברותי מתנה ממש שווה. קפאין רול לעיניים של גרנייה. תרגום: משהו שנראה כמו דיאודורנט קטן לעיניים. אני שמה אותו בבוקר על השקיות העצומות שיש לי מתחת לעיניים ופתאום אני מרגישה שאני מסוגלת לעבור את היום.חוץ מזה קיבלתי גם מסכה שווה. אני מתה על הדברים האלה.
שכחתי לציין שבעבודה חגגו לי את יום ההולדת ממש יפה. עשו לי שולחן יומולדת הביאו המון אוכל (ביתי!) וקנו לי מתנה (ספר בישול וספר על תבלינים, יודעים מה אני אוהבת). זו מסורת כזו אצלנו בסדנה לחגוג ימי הולדת. על זה העיבו רק עשרות הטלפונים שקיבלתי (לא כי היה לי יומולדת אלא ענייני עבודה. דייייי! ) וכןם העובדה שתוך חצי שעה הייתי צריכה לרוץ הביתה. אבל היה ממש נחמד. אפילו קיבלתי זר יומולדת לראש.
אני מתה על כל המועדי ב' ומועדי ג'. תמיד נשאר מישהו שעוד לא חגג לי אז סבבה. נולדתי באפריל ומצידי אפשר לחגוג גם בינואר.
טוליו קיבל ביום ההולדת שלו דרישות מהעבודה להביא עוגה. כשהוא הגיע הביתה הוא קיבל את נולי ששר לו שיר יומולדת בספרדית (טוב, שברי ספרדית והוא שר סבתא במקום אבא כי יום ההולדת הקודם היה של חמותי ולימדנו אותו לשיר את זה עם המילה סבתא) ואז אמר לו-יש עוגה! במבט רב משמעות . בכלל נולי היה מלא בסוכר. פשוט היה גם לילד בגן שלו יומולדת אז הוא קיבל שקית ממתקים ("מנתקים", כלשונו) וכל הדרך תכנן מה יאכל קודם: קודם הסוכריייה אחר כך הבפל אחר כך הבמבה! וכך בלופ כל הדרך. הוא היה כל כך מאושר עם עצם המחשבה על הממתקים שיאכל שזה היה ממש חמוד.
טוליו קיבל בשמחה את שתי החולצות שקניתי לו. בקיצור הואיצא מרוצה וגם אני יצאתי מרוצה שבכל זאת עשינו משהו.
אחרי כל זה הוזמנו לצאת לגן השעשועים ושם נולי פגש את החבר החמוד שלו מהגן והם השתוללו עד שהחשיך (שניהם היו מלאים בסוכר) . בהמשך טוליו הצטרף אלינו. היה ממש ממש שווה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
