בוקר: אנחנו על הגבול בין לשלוח את נולי לגן ולהשאיר אותו בבית. אתמול הוא קצת התלונן על כאבי בטן וקצת עשה באסלה(!!!) קקי גבולי (רגע היסטורי-נולי עושה באסלה קקי וגאה מאד). ומשום מה אני מתעוררת עם תחושה כזו של אין ברירה אלא לשלוח את נולי לגן. לטוליו יש ישיבה דחופה ולי יש תור לרופאה מאוחר יותר (רופאה שקובעים הרבה מראש)
קצת יותר מאוחר: אני בעבודה על כוס קפה טלפון מהגננת: הפתעה!!! לא שלשול פשוט נולי ודלת הזכוכית של הגן נפגשו והמצח של נולון מתחיל להתנפח.הגננת ממליצה לבדוק אצל הרופאה ליתר ביטחון אבל מרגיעה שנולי מתנהג כרגיל. אני מזעיקה את טוליו שיאסוף אותו וייקח אותו לרופא. טוליו המתוק שלי לוקח אותו ואני שוכחת שיש לו ישיבה דחופה.הרופאה אומרת שהכול בסדר ולא מתרגשת גם מהשלשול של אתמול (ובינתיים גם של היום)
צהריים: אני יוצאת יותר מוקדם לתור שלי ומרגישה שיום העבודה בוזבז גם ככה וחבל שלא אני זו שאוספת את נולי.
אני מגיעה הביתה: נולי ישן ואני וטוליו מסתלבטים לנו מול הפרקים של פריזון ברייק (הסדרה הופכת להיות מופרכת וטלנובלית מרגע לרגע). נולי מתעורר הפוך לגמרי מקטר ומתבכיין. אחר כך הוא מתעשת ומתחיל לרוץ בבית עם הבונגלה המפחיד שצמח לו על המצח ולהשתולל.
אנחנו עייפים ואף אחד מאיתנו לא חושב על להכין ארוחת ערב. אנחנו לא נורא רעבים ובסוף ארוחת הערב של נולי מורכבת מתפוח כי השילשול חזר.
20:00טוליו קורס ואני מטפלת בענייני הנולי מה שאומר ארבע החלפות חיתול ושלוש ריצות לשירותים להושיב אותו על הישבנון (לפחות ריצות ששכר בצידן. מדהים כמה חרא באסלה יכול לשמח).
SOS 21:00 לסבתא - מחר נולי אצלה. יש שילשול!
מספיקה לראות כוכב נולד ותוך כדי בא לי לעשות משהו אז אני הופכת את ארגזי הצעצועים של נולי מול הטלוויזיה ומגלה המון צעצועים שצריך מזמן לזרוק. כמות הצעצועים של נולי עולה על גדותיה ומשתלטת לנו על הבית. מכינה שקית ענקית של צעצועים שבורים. ממיינת את סוגי הלגו ומשחקי ההרכבה הארורים.
חצות, איזה קטע, זה הזמן שלי עם עצמי. ממש לא בא לי לוותר עליו בשביל זוטות כמו שינה. חדר המשחקים והעבודה חצי מסודר ואני כותבת פוסט. קוראת פוסט על כוכב נולד והמילים מתערבלות לי במוח.
מחר יום חדש. סליחה...היום יום חדש.