אתמול ביקרתי בשוק כדי לקנות ערימות ממתקים למסיבת יום ההולדת של נן. כמובן שלא קניתי רק ממתקים ובין הרכישות הכה מוצלחות שלי קניתי דובדבנים. המון דובדבנים.
המוכר היה חביב מאד ובעל קול אדיר ואני אמרתי לו שעם קול כזה הוא יגיע רחוק ואז הוא הזמין אותי לעמוד לצידו ולצעוק.
ואני צעקתי כמו מטורפת וזה היה הכי כיף בעולם.
אז הגעתי עם כמות מטורפת של דובדבנים וגיליתי שחלק לא רקובים אבל מאד מאד רכים.
הלילה לא הצלחתי להירדם ואז נזכרתי במתכון שראיתי פעם. באופן מפתיע היו לי את כל המצרכים בבית אז מצאתי את עצמי באחת בלילה מכינה שלגוני דובדבנים עם שמנת חמוצה ושמנת מתוקה.
לחתוך דובדבנים לערבב עם השמנות סוכר ותמצית וניל ולחכות. היום כבר נן אמר לי שזה יותר טעים משלגון ANGRY BIRDS אבל פחות מגניב .
גם יותר טעים זה משהו.המקור יותר דיאטתי אבל הייתי צריכה להשתמש בשמנות שנשארו משבועות.
לאחרונה היה לי חשק מטורף לבמיה בעקבות הפוסט של מיכל וקסמן. רק שמסתבר שעונת הבמיה רק החלה וקשה עד בלתי אפשרי למצוא במיה בחנויות. החשק שלי לבמיה עשה לסבתי חשק לבמיה וכך סבי הלך לשוק ומצא בדרך לא דרך במיה קפואה. אריזה לי ואריזה לה.
עשיתי את המתכון המאד פשוט של במיה צלויה עם עגבניות שרי חתוכות ואנשובי ויצא טעים מאד רק שגיליתי שמה שהכי טעים שם אלה העגבניות הצלויות. זה הוציא מהן מתיקות יוצאת דופן. זה אל אומר שאם לא אתקל בבמיה לא אקנה אבל למען האמת לעגבניות יש יותר סיכוי להיאכל.
עוד תופעה ששמתי לב אליה והיא שכולם סביב עושים דיאטה ומרזים בטירוף וגם אם לא עושים ממש דיאטה מתעסקים בזה בלי סוף. זה גורם לי להרגיש "שמנמנה -לא בסדר". וכן, מותר להגיד את זה קנאה. זה שהם קורעים את התחת כדי להגיע לתוצאות זה עניין אחר. זה שהם מוותרים על המון דברים שאני לא מוותרת עליהם כמו למשל על זללנות ספונטנית זה עניין אחר.
ואני לא סגורה על מה אני רוצה. לא רוצה להשמין עוד ובהחלט אשמח אם חלק מבגדי יהיו פחות צמודים עלי אבל גם לא רוצה לוותר על החירות לבלוס. וכל מסגרת הרזיה כלשהי (בסדר: הקניית הרגלים בריאים) תדרוש ממני ויתור על החירות הזאת.
מצד שני אני מוכנה למאמצים גופניים (עליתי היום שש קומות ברגל כי ויתרתי על מעלית) לגבי הליכות יזומות זה עניין קצת כאוב כי העייפות מנצחת אותי בינתיים וגם שתיית ליטר וחצי מים ביום זה משהו שאני למרבה הצער עוד לא עומדת בו.
נראה