בבוקר שאחרי ההופעה המדהימה בדונוסטי הופתענו לגלות שהשעה שמונה ואנחנו כבר עירניים לגמרי. המשכנו בתכנית לנסענו לפסאיה דוניבנה שהוא כפר דייגים סמוך לדונוסטי. אליו מגיעים באמצעות נסיעה בת חמש דקות בסירה.
הגענו לכפר יפהפה עם בתים צבעוניים וקירבה בלתי אמצעית לים מה שגמר אותי סופית. אני כל כך אוהבת ים שהייתי עוברת לגור במקום חודש בשנה למרות נידחותו היחסית.
ליד הכפר הפיצפון היה שביל הליכה ענק בטבע לאורך הים. הכפר משולב בטבע בצורה מדהימה.
ובמפרץ ראינו שני קשישים שוחים במהירות אולימפית. מה שגרם לי כרגיל לתחושה: וואו, יש אנשים שחיים כל כך טוב!
וגם קייטנה של ילדים הגיעה . הם קצת שחו במפרץ וקצת מרחו את פניהם בקצפת.
הכפר הוא זעיר אבל יש בו רמזור. רמזור נוסף נמצא צמוד לקיר והוא אדום כאשר מכונית עוברת. זוג של רמזור להולכי רגל. הזוי.
וגם לויקטור הוגו היה בית קטן בכפר.
בדרך עברנו ליד קיר זכוכית ואני החלטתי שזה פריים יצירתי במיוחד.
בסוף היינו רעבים. השעה הייתה 12 אבל למרבה הצער גם המסעדה היפהפייה שנראתה על פניו פתוחה הייתה סגורה.. כך או כך שווה צילום.
את כל זה אני כותבת ממרחק של כמעט חודש. בחום של אוגוסט מותשת משהו מכמה ימים של חופש עם נן שהיו די נחמדים אבל גם מתישים.נחמד להזכר בטיול.
אחרי התצפית ב Urgull וארוחת צהריים דשנה כי שוב היינו רעבים (הארוחה כללה את הפאייה היחידה שאכלנו כל הטיול) החלטנו ללכת לחוף Ondarreta. טוליו זכר בתכנון הטיול שאני מטורפת על ים אבל מה, דווקא בטיול זה לא הבאתי בגד ים. החלטנו שגם לטבול את הרגליים זה טוב.
התפעלתי מהשמשיות הנוחות ומהסדר המופתי.
כאן יצאתי למשימת חיפוש צדפים כי הבטחתי לנן שאביא לו צדפים שווים. מצאתי צדף אחד בכל החוף. כנראה שהצדפים בחוף la concha ששמו מרמז משהו. (קונצ'ה=צדפה וגם איבר מין נשי)
מצאתי אבן מיוחדת אבל היא הייתה כבדה מדי אז רק צילמתי אותה.
בחוף Ondarreta יש פסל סביבתי של אדוארדו צ'ילידה (פסל בסקי) שנקרא מסרק הרוחות והוא מתייחס לקשר שנוצר בין המסרק לרוח לגלים. בעינינו זו הייתה יצירה די חלודה ולא התרשמנו ממנה אבל היא הוצבה במקום יפהפה בו יש תצורות גיאולוגיות מעניינות והרוח הייתה מטורפת.
כאן אני עומדת בצד שליד מסרק הרוחות. ניתן לראות את הסלע המרהיב מאחורי ואני לא בהיריון. זו הרוח המטורפת שניפחה לי את החולצה
על החוף משקיף ארמון קיץ של אחד מדוכסי האיזור
וזו הטיילת שליד החוף.עם הפסל של המלכה מריה כריסטינה
לסיכום:
חול נפלא ומאד נעים. לבן ונקי שלא הייתה בעיה לנקות מהרגליים בקיצור משהו שלא מהעולם הזה.
הייתי הורגת בשביל להישאר לבלות יום שלם על החוף.
רוח ימית היא דבר נהדר למרות שהיא לא תורמת להופעה הכללית
טוליו משוגע על חואקין סבינה, זמר רוק ספרדי משנות ה 70. הכתיבה שלו מאד שנונה ומתוחכמת ומצטטת את עצמה. בשנים האחרונות הוא חבר לז'ואן מנואל סראט, המוכר בישראל כיוצר המקורי של השיר "האישה שאיתי" La mujer que yo quiero. והם מעלים מופע שנקרא "שתי ציפורים במכה אחת" ובמופע הם שרים שירים של שניהם. תכננו את הטיול לא מעט סביב אותה הופעה ואז לפני כחודשיים אנחנו מגלים שהם באים להופיע בישראל. החלטנו החלטה מטורפת ללכת לשתי ההופעות מכיוון שהם מגיעים לישראל וזו הזדמנות. בהופעה בישראל היו רק מקומות ישיבה וזה בדיעבד החלק הפחות מוצלח כי בהרבה שירים ממש התחשק לנו לרקוד. קיווינו שבספרד המצב יהיה אחר. תיכף תשמעו מה קרה.
האיצטדיון בו נערך המופע (בדונוסטי) היה קרוב מאד למלון ששהינו בו וכך בשעה שמונה בערב הגענו למקום כדי לראות את התור הבא.
חיכינו כמו גדולים עד שנכנסנו וגילינו שיש גם מקומות בישיבה וגם בעמידה. החלטנו שאנחנו מספיק צעירים למקומות בעמידה ותפסנו מקום ממש ליד הבמה בשורה הראשונה (פה לא היו מקומות שמורים). בהתחלה המקום נראה די ריק אבל ככל שהזמן עבר התקבל מראה כזה.
היה קשה להישאר בשורה הראשונה בעמידה ולעתים ישבנו על הרצפה המג'ויפת. אני הייתי אפילו אמיצה מספיק לשתות בירה שממש התאימה לאירוע אבל הצלחנו לשמור על המקום שלנו בחירוף נפש. לידנו הייתה קבוצת חברות וזוג שכל ההופעה דיבר והתמזמז (בקורלציה ישירה לכוס הבירה הענקית שהבחור שתה) ועדיין בשורה הראשונה אפשר לצלם תמונות כאלה.
וכאלה
בשורה ראשונה היה אפשר להבחין בפרטים כמו המקרופון המנותק של זמרת הליווי שניסתה לסדר אותו על המחוך והמקטורן של סבינה שלא כופתר נכון. צילמתי וצילמתי גם קטעי וידאו כולל את טוליו שר עם הזמרים אבל אז הסוללה של המצלמה לא החזיקה מעמד. בדיעבד זה היה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לי כי ללא המצלמה נהניתי הרבה יותר.
מאחרוי טוליו עמדה אישה, 1.50 גובהה ,עם קול אדירים. היא צווחה את השירים באנרגיות מטורפות ולעתים קולה גבר על שאר הקולות. כל כך נהניתי מההנאה הבלתי אמצעית שלה (בהופעות אני פחות מחפשת הרמוניה קולית) . חוץ ממנה הייתה בחורה שלא הפסיקה לקפוץ ולרקוד. הייתה הופעה שווה לא מעט בזכות הקהל (חוץ מהזוג המתמזמז שהיה רוב הזמן עם הגב להופעה מתחת לאף של הזמרים (שורה ראשונה, להזכירכם).
קטע שמצאתי ביוטיוב בו סראט וסבינה שרים את אחד הלהיטים הגדולים של חואקין סבינה -Y sin embargo
השיא היה בסוף ההופעה, פתאום פילסו דארך באלימות ארבע נשים כבנות חמישים שניסו נואשות לתפוס את תשומת ליבו של סראט. מעריצה מספר אחת עוד שניה הייתה זורקת חזיה לבמה (בתחילת ההופעה הם שמו על הבמה כבדיחה שני סלים לחזיות שיזרקו עליהן הנשים וסל אחד לגברים)
הרגשתי שזו הייתה הופעה נהדרת וחד פעמית. האנרגיות של סבינה וסראט עצמם שהם קרובים לשבעים היו נפלאות. והקהל היה מאד מגוון ואנרגטי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
