טוליו משוגע על חואקין סבינה, זמר רוק ספרדי משנות ה 70. הכתיבה שלו מאד שנונה ומתוחכמת ומצטטת את עצמה. בשנים האחרונות הוא חבר לז'ואן מנואל סראט, המוכר בישראל כיוצר המקורי של השיר "האישה שאיתי" La mujer que yo quiero. והם מעלים מופע שנקרא "שתי ציפורים במכה אחת" ובמופע הם שרים שירים של שניהם. תכננו את הטיול לא מעט סביב אותה הופעה ואז לפני כחודשיים אנחנו מגלים שהם באים להופיע בישראל. החלטנו החלטה מטורפת ללכת לשתי ההופעות מכיוון שהם מגיעים לישראל וזו הזדמנות. בהופעה בישראל היו רק מקומות ישיבה וזה בדיעבד החלק הפחות מוצלח כי בהרבה שירים ממש התחשק לנו לרקוד. קיווינו שבספרד המצב יהיה אחר. תיכף תשמעו מה קרה.
האיצטדיון בו נערך המופע (בדונוסטי) היה קרוב מאד למלון ששהינו בו וכך בשעה שמונה בערב הגענו למקום כדי לראות את התור הבא.
חיכינו כמו גדולים עד שנכנסנו וגילינו שיש גם מקומות בישיבה וגם בעמידה. החלטנו שאנחנו מספיק צעירים למקומות בעמידה ותפסנו מקום ממש ליד הבמה בשורה הראשונה (פה לא היו מקומות שמורים). בהתחלה המקום נראה די ריק אבל ככל שהזמן עבר התקבל מראה כזה.
היה קשה להישאר בשורה הראשונה בעמידה ולעתים ישבנו על הרצפה המג'ויפת. אני הייתי אפילו אמיצה מספיק לשתות בירה שממש התאימה לאירוע אבל הצלחנו לשמור על המקום שלנו בחירוף נפש. לידנו הייתה קבוצת חברות וזוג שכל ההופעה דיבר והתמזמז (בקורלציה ישירה לכוס הבירה הענקית שהבחור שתה) ועדיין בשורה הראשונה אפשר לצלם תמונות כאלה.
וכאלה
בשורה ראשונה היה אפשר להבחין בפרטים כמו המקרופון המנותק של זמרת הליווי שניסתה לסדר אותו על המחוך והמקטורן של סבינה שלא כופתר נכון. צילמתי וצילמתי גם קטעי וידאו כולל את טוליו שר עם הזמרים אבל אז הסוללה של המצלמה לא החזיקה מעמד. בדיעבד זה היה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לי כי ללא המצלמה נהניתי הרבה יותר.
מאחרוי טוליו עמדה אישה, 1.50 גובהה ,עם קול אדירים. היא צווחה את השירים באנרגיות מטורפות ולעתים קולה גבר על שאר הקולות. כל כך נהניתי מההנאה הבלתי אמצעית שלה (בהופעות אני פחות מחפשת הרמוניה קולית) . חוץ ממנה הייתה בחורה שלא הפסיקה לקפוץ ולרקוד. הייתה הופעה שווה לא מעט בזכות הקהל (חוץ מהזוג המתמזמז שהיה רוב הזמן עם הגב להופעה מתחת לאף של הזמרים (שורה ראשונה, להזכירכם).
קטע שמצאתי ביוטיוב בו סראט וסבינה שרים את אחד הלהיטים הגדולים של חואקין סבינה -Y sin embargo
השיא היה בסוף ההופעה, פתאום פילסו דארך באלימות ארבע נשים כבנות חמישים שניסו נואשות לתפוס את תשומת ליבו של סראט. מעריצה מספר אחת עוד שניה הייתה זורקת חזיה לבמה (בתחילת ההופעה הם שמו על הבמה כבדיחה שני סלים לחזיות שיזרקו עליהן הנשים וסל אחד לגברים)
הרגשתי שזו הייתה הופעה נהדרת וחד פעמית. האנרגיות של סבינה וסראט עצמם שהם קרובים לשבעים היו נפלאות. והקהל היה מאד מגוון ואנרגטי.