המקום של ג'וליאנה

דבר אחד מפתיע קרה לנן בחופשה. ברגע שהוסר ממנו עול הלימודים הוא רוצה ללמוד. הוא שואל שאלות רבות ומנסה לקרוא ולכתוב בלי שום דחיפה מצידנו. הוא כתב שיחה:

רם: הנננ

רמה: בנננ

(רם ורמה הם גיבורי המקראה ממנה הם לומדים) הוא טען שזה שיחה בין תינוקות.

הוא גם מנסה לתפוס מילים בשפות אחרות. יום אחד הוא בא ואומר לנו: "מון דייה" ואז הוא אמר לנו שהוא יודע מה זה- אלוהים שלי בצרפתית. הוא כנראה קלט את זה מסרט שראה עם דמות צרפתית.

שרק לא יהרגו לו את הרצון הטבעי הזה ללמוד. זה קסם אמיתי ואני חייבת לזכור את זה בכל פעם שאני מודאגת כי נדמה לי שהוא לא עושה מספיק.

היום באסיפת הורים גיליתי את הטעות הגדולה שעשיתי סביב שיעורי הבית של נן.

אני הכרחתי אותו למלא את מה שחשבתי שלא הספיק בכיתה ולהפתעתי כי רבה בירור עם המורה העלה שהוא ממש לא היה אמור לתרגל כתיבה על פני עמוד שלם במחברת ושלמעשה ברוב המקרים מספיק להשלים שורה.

כשאני חושבת על מסכת העינויים שעברנו סביב אותו עמוד ארור אני מרגישה כל כך מגוחכת.

לשמחתי הרבה הגישה של המורות מאד מעודדת ופחות לוחצת ועכשיו אני מרגישה סוג של אישור נוסף להיות רגועה סביב עניין שיעורי הבית ולעודד אצלו הצלחות.

המבדק הראשון שלו אגב היה מצוין, לא פחות.

ילד שלי, סליחה על כל הלחץ והבלבול של ההתחלה. אנחנו לומדים להיות הורים לילד בכיתה א' לא פחות משאתה לומד להיות תלמיד. מבטיחה למלא את תפקידי כמעודדת, תומכת ועוזרת הכי טוב שאני יכולה. אני רוצה שתלמד מתוך חשק והנאה ולא מתוך כורח.

חשבתי על נושא השיעורים והחלטתי שאני חייבת קצת להרפות.

כן, לעזור לו לסדר את הילקוט אבל לזוז הצידה ולתת לו לעבוד.

כן לבדוק מה היו השיעורים וכן להסתכל במחברת אבל לתת לו לבחור את הזמן לעשות אותם.

היום למשל היה לו חוג מיד אחרי הצהרון. היו לו שיעורים שלמעשה היו דברים שלא הספיק בכיתה. אמרתי לו שהוא יכול לבחור אם לעשות אותם היום אחרי החוג או מחר אבל הבהרתי לו שהוא יצטרך לעשות אותם.

כשחזרנו מהקפואירה וההסתובבות שאחרי הזכרתי לו ללמוד להכתבה. ואז ראיתי שהוא כותב בסדר גמור ושהוא מוכן וגם מנסה לעשות דברים שלא נדרשים ממנו.

ואז קלטתי. הילד שלי בנוי עם מנגנון שמתמרד נגד משימות מוכתבות. אם הוא יקבל חופש ללמוד ללא משימות הוא יעבוד נהדר. למשל הוא יכתוב מילים שבא לו לכתוב ולא מילים שהוא חייב. הוא יצייר תפוח בסגול כי בא לו. הוא לא יהיה נער הפוסטר של הכיתה ולא בטוח שהציונים שלו יהיו משהו שכדאי למסגר אבל הילד מסוגל ללמוד כשמעניין לו ללמוד.

זה הרגיע אותי מאד. חשבתי על זה שאני אעזור לו להתמודד עם דרישות המערכת אבל לא אפעל מתוך פאניקה שהילד לא עושה את מה שמצופה ממנו. נמצא את הדרך שלנו להסתדר.

אני רק מקווה שאזכור את זה בכל פעם שהמשימות המעיקות של בית הספר יזללו לנו את אחר הצהריים.