לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

המקום של ג'וליאנה


מפרקת את עצמי ומנסה להרכיב מחדש

Avatarכינוי: 

בת: 49

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2020    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

10 דברים שאני אוהבת אצלי


 

אני חושבת שאחת מהירושות הרגשיות רגשית ממשפחת המקור שלי היא היכולת להקטין את עצמי או במילים אחרות : לא להתפאר ולא להידחף ולא להחצין. אני  לא זוכרת אף פעם שנאמר לי מפורשות אבל דוגמא אישית, אתם יודעים... משפחה של ביישנים שהחברויות מתנהלות בשלט רחוק מאד. המשפחה שלי מורכבת מאנשים מאד מוצלחים למשל הסבים שלי  שבעזרת חוכמה משמעת ברזל ורעב אינסופי לידע הם הצליחו להגיע שניהם לדוקטורט. המיתולוגיה המשפחתית מספרת תמיד איך סבתי הייתה בוכה אחרי כל מבחן ואחר כך מקבלת 100. כל  זלזול או פצע חברתי אצלי היה נתקל בתגובה נו מה לעשות אנחנו לא שוויצרים ורעים.

 

אני לא חושבת שענווה היא דבר רע אבל אני מרגישה שאני לא רוצה להתחבא ולהצניע את ההצלחות שלי. אני לא רוצה להיות אדם שנמצא בשוליים שלא מקשיבים לו כי הוא מדבר בשקט ולאט ומצד שני אני מרגישה שאני רגילה מדי למקום הזה ויש בי צד שלא רוצה לוותר עליו לגמרי.

 

בשנים האחרונות אני מתחילה למצוא את הנישה שלי בהרבה מקומות. אני מתחילה להיפתח מבחינה חברתית ולהפסיק להתבייש כל הזמן במה שאני, אני מנסה להיות יותר ישירה ופתוחה ואני מתחילה להכיר בצדדים החזקים שבי. יש עוד דברים: לפעמים התכונות שלי שאהובות ע"י אחרים לא אהובות על ידי. לדוגמא אני אדם מאד אהיב אבל אני מרגישה שזה מפני שאני קלה לעיכול ולא מפני שאני מעניינת.  ובכל זאת לכתוב 10 דברים?

 

1.אני אוהבת את היכולת שלי להכיל אנשים. אני מרגישה שזו יכולת מוערכת אצלי . זה מסייע לי מאד להסתדר עם כל מיני סוגים של אנשים בלי להרוס לעצמי את החיים בהתנגשויות ובכעס מופנם. כולי תקווה שאני אצליח להכיל את עצמי פעם.

 

2.אני אוהבת את היכולת שלי להיות אדם מודע מבחינה רגשית ולזהות דינמיקות הרסניות . זה לא אומר שאני לא נכנסת למקומות הרעים האלה ובמיוחד באימהות שלי אבל אני גם יודעת לצאת מהם.

 

3.שטחי אבל אני יודעת לעסות משהו בן זונה (פה מותר לי לקלל כי הילד שלי לא רואה).

 

4.אני אוהבת את החושניות שמתפתחת אצלי. אם זה באכילה ובבישול, אם זה במגע. אני אוהבת לגעת ולנשק ולהריח ועוד דברים .

 

5.אני אוהבת את הפתיחות שלי ואת היכולת לדבר ולכתוב ולשתף בלי לשים לעצמי מכשולים. כשאני במצוקה הרבה אנשים ידעו מזה ובדרך כלל אני משכילה לשתף את האנשים הנכונים שידעו לתת עצות טובות.

 

6.אני אוהבת את זה שהפסקתי להתבייש במה שאני.

 

7. אני אוהבת לגלות צדדים ילדותיים בי ואת היכולת להשתטות ולדבר עם ילדים.

 

8. אני אוהבת את החיוך שלי. אני מחייכת הרבה גם כשאני לא שמחה אבל זה עושה טוב לאחרים ובכך זה משמח אותי. לפעמים אני חושבת שהייתי יכולה להיות יותר אותנטית עם הרגשות שלי ולהביע גם רגשות שליליים כשהם ישנם אבל אני עוד לא שם...

 

9. אני אוהבת את חוסר המושלמות שלי. לו הייתי מושלמת הייתי אדם משועמם ומשעמם.

 

10.אני אוהבת את זה שויתרתי על קריירה. אני מרגישה שמאבקים וטיפוס מהיר לצמרת לא היו טובים לאישיות שלי ולמה שאני רוצה מהחיים. אני רוצה ליהנות מהחיים. אני רוצה שהעבודה תתפוס מקום מוגבל בחיים שלי ועכשיו אני לא מפחדת להודות בזה.

 

 

 

 

נכתב על ידי , 30/7/2009 17:30   בקטגוריות אני  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וליאנה ב-5/8/2009 09:51
 



דייט עם עצמי


 

אני חושבת שאחד מהיתרונות הגדולים של כתיבה שוטפת בבלוג הוא האפשרות הזמינה לפגוש את עצמי בתקופות אחרות בחיים. אתמול פגשתי את ג'וליאנה של לפני שלוש שנים ומצאתי אותה מהנה להפליא.

הקיטורים שלי היו מצחיקים וחלקם גרמו לי להנהן באהדה (עם מי אני אזדהה יותר מאשר עם עצמי), התמונות של נולי הפיצפון גרמו לי בעיקר להפתעה עצומה על כל הזמן שעבר. זה היה נפלא להיזכר פתאום בפיסות חיים קטנות כאלה שאולי בסיטואציה אחרת לא הייתי מתעדת אותן.זה גם נותן לי איזו הסתכלות קצת חיצונית על עצמי.

 

נכתב על ידי , 24/5/2009 09:22   בקטגוריות בלוג, אני, כתיבה שלי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וליאנה ב-26/5/2009 08:40
 



מיומני עקרת הבית הבואשת


 

יש בי שני קולות שנאבקים בינהם:

 

קול אחד: "תסתכלי איך הבית נראה? את רוצה לארח את חמותך עם הסטנדרטים שלה בבית הזה ביום שני? תזיזי ת'תחת כבר ותנקי אותו.

קול שני: למה את כל כך לחוצה יש עוד המווון זמן. הכי חשוב שאת תהיי רגועה ושנולון יהיה שמח.

קול אחד: למה עשית את זה לעצמך? מטומטמת אחת ! יכולת לעשות משהו ממש קטנטן עם כמה ביסלי במבה ושתי אימהות בלי כל הכובד הזה של לארח המון מבוגרים עם סטנדרטים אחרים

קול שני: אבל חמותי רצתה ואמא שלי רצתה וסבתא שלי רצתה ואחותי רצתה (או לפחות מוכנה) ואם מזמינים את X  אז למה שלא נזמין את Y ונהרוג שתי ציפורים במכה אחת

 

נו, אני אדם שאירוח ומסיבות מלחיצים אותו וגורמים לעור שלו להסתמרר. אני רמגישה יותר מדי את הקול שאומר לי שאני לא מספיק (השלם את החסר). אני לא מסוגלת להיות נינוחה כשאני מארחת וזה גורם לי סבל רב .

 

ומצד שני אני לא רוצה לוותר על ההתמודדות שבלארח ולגרום לאנשים לשמוח ולשמור על קשרים עם משפחה וחברים. אני כן חושבת שזה חשוב.

 

יש באירוח משהו שחושף את עצמך. את ההרגלים שלך את הצדדים הפחות  פוטוגניים שלך את ההתנהלות שלך בבית.אני לא רגילה לחשיפה הזאת. אני גם מרגישה שלא היה לי מאיפה ללמוד. משפחת המקור לא מצטיינת באירוח ובחברותיות. והפתעה גם הטוליו שלי לא חזק בעניין הזה וזה מלחיץ אותו לא פחות.

 

בשלב הזה אני היא זאת שמנסה נסיונות נואשים להשתלט על העניין (ולא בהצלחה מרובה) וטוליו מדחיק את זה שביום שני נולי יחגוג שנתיים והבית שלנו נראה כמו מזבלה.


נולי למד שתי מילים מצפייה ב"סרוגים": שבת שלום וכיפה. רוב הזמן שצפינו הוא מקפץ לנו כמו מיני-ברסלב וצועק שבצ'לום שבצ'לום.
נכתב על ידי , 15/8/2008 16:44   בקטגוריות הגיגי עקרת הבית וואנאבי, אני, אימהות  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג’וליאנה ב-17/8/2008 07:44
 




דפים:  
103,635
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 30 פלוס , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וליאנה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'וליאנה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)