המקום של ג'וליאנה

סוף סוף קיימתי השבוע מפגש עם חברותי העסוקות. בסוף ישבנו בארומה בירושלים (נסעתי עד ירושלים בשביל ארומה ועוד זו שבשוק כי הקפה שבניתי עליו נסגר בשמונה. עיר ללא הפסקה)

קיבלתי מחברותי מתנה ממש שווה. קפאין רול לעיניים של גרנייה. תרגום: משהו שנראה כמו דיאודורנט קטן לעיניים. אני שמה אותו בבוקר על השקיות העצומות שיש לי מתחת לעיניים ופתאום אני מרגישה שאני מסוגלת לעבור את היום.חוץ מזה קיבלתי גם מסכה שווה. אני מתה על הדברים האלה.

שכחתי לציין שבעבודה חגגו לי את יום ההולדת ממש יפה. עשו לי שולחן יומולדת הביאו המון אוכל (ביתי!) וקנו לי מתנה (ספר בישול וספר על תבלינים, יודעים מה אני אוהבת). זו מסורת כזו אצלנו בסדנה לחגוג ימי הולדת. על זה העיבו רק עשרות הטלפונים שקיבלתי (לא כי היה לי יומולדת אלא ענייני עבודה. דייייי! )  וכןם העובדה שתוך חצי שעה הייתי צריכה לרוץ הביתה. אבל היה ממש נחמד. אפילו קיבלתי זר יומולדת לראש.

אני מתה על כל המועדי ב' ומועדי ג'. תמיד נשאר מישהו שעוד לא חגג לי אז סבבה. נולדתי באפריל ומצידי אפשר לחגוג גם בינואר.

טוליו קיבל ביום ההולדת שלו דרישות מהעבודה להביא עוגה.  כשהוא הגיע הביתה הוא קיבל את נולי ששר לו שיר יומולדת בספרדית (טוב, שברי ספרדית והוא שר סבתא במקום אבא כי יום ההולדת הקודם היה של חמותי ולימדנו אותו לשיר את זה עם המילה סבתא) ואז אמר לו-יש עוגה! במבט רב משמעות . בכלל נולי היה מלא בסוכר. פשוט היה גם לילד בגן שלו יומולדת אז הוא קיבל שקית ממתקים ("מנתקים", כלשונו)  וכל הדרך תכנן מה יאכל קודם: קודם הסוכריייה אחר כך הבפל אחר כך הבמבה! וכך בלופ כל הדרך. הוא היה כל כך מאושר עם עצם המחשבה על הממתקים שיאכל שזה היה ממש חמוד.

טוליו קיבל בשמחה את שתי החולצות שקניתי לו. בקיצור הואיצא מרוצה וגם אני יצאתי מרוצה שבכל זאת עשינו משהו.

אחרי כל זה הוזמנו לצאת לגן השעשועים ושם נולי פגש את החבר החמוד שלו מהגן והם השתוללו עד שהחשיך (שניהם היו מלאים בסוכר) . בהמשך טוליו הצטרף אלינו. היה ממש ממש שווה!

המציאות  קצת מאתגרת אותי לאחרונה. קיבלתי תפקיד נוסף בעבודה: אני מעבירה הדרכות על תוכנה חדשה  ואני רואה כמה זה קשה לעמוד מול קהל ולהתמודד עם כל מיני בעיות תוך כדי הדגמה . אילו בעיות: בעיות תקשורת. השרת של המכללה שלנו עובד כמו משאית בעלייה. ואז צריך לחשוב מה אומרים ברגעים המתים. חלק מההדגמות לא עובדות מסיבות שונות שיכולות גם להיות בלבול שלי. המצגת גורמת לי לפתוח המון חלונות ואז להסתבך במעברים מחלון לחלון. הכיתה חמה כמו גהינום ואני כמובן שכחתי מים.

כל זה גרם לי להרגיש בסוף סחוטה ומרוקנת ובעיקר כאילו לא עמדתי בציפיות שלי מעצמי. אני יודעת שזו התנסות חדשה ושהניסיון שאצבור יעזור לי בהמשך. הרי בחרתי להסכים לזה בעיקר בגלל האתגר אבל כרגע זה דורש ממני המון אנרגיות וזמן שהייתי שמחה להשקיע אחרת.

אני מזכירה לעצמי שהמצב ישתפר ובעיקר שהתסכולים שאני חווה כיום סביב זה הם כאבי גדילה.

תזכורת: מגיעים לכיתה חצי שעה לפני.

תזכורת 2: מים!

תזכורת 3: ללמוד עוד אי אילו פונקציות בידוריות כגון ריקודי בטן, שירה  ולקלל בשפת הסימנים.

תזכורת 4: לזרוק את המצגת לפח ולהפעיל את התלמידים מה שמספק זמן שתיה!

היום יומולדת לטוליו אהובי. טוליו אהובי לא אוהב לחגוג את יום הולדתו ובשבילי המחשבה לא לחגוג לו היא בלתי נסבלת. ברור לי שאנחנו לא נעשה חגיגות גרנדיוזיות אבל בכל זאת משהו קטן.

אתמול רציתי לקנות לו שתי חולצות. משימה לכאורה קלה אבל לא כשמצרפים אליה ברנש קטן ופעלתן שמחליט שהחנות של מיכל נגרין היא יעד מועדף לשעוט אליו. דווקא שם אי אפשר למצוא מתנה לגבר גם אם מתאמצים מאד!!! אותו ברנש פעלתן החליט גם לסייע למנקי הקניון בעבודתם הקשה וכך במו רגליו וברכיו ואי אלו אבריו הוא ניקה את הקניון ונכנס לו מחנות אחת לאחרת כשאימו המיואשת דולקת בעקבותיו.בסוף חתן השמחה הגיע ולא התחשק לו למדוד ו/או שיקנו לו. אני בכלל לא הצלחתי להתרכז באופציות שעומדות בפני כי הייתי עסוקה בלהציל את נולי מעצמו ואותי מהרצון העז לנטוש אותו מול הצגת הילדים שהתחילה שם (הייתי ככה קרובה לעשות את זה).

היום נכנסתי לחנות שמשום מה לא ביקרתי בה ותוך שתי דקות יצאתי עם שתי חולצות.

תזכורת: לא לוקחים ילד לקניון ואם לוקחים אז נועלים נעלי התעמלות ושותים פחית רדבול קודם .

תזכורת 2: לא קונים מתנה ברגע האחרון.

בספרייה  הציבורית של חודיעין  ישנם במחלקת הילדים ארגזים עם ספרי פעוטות מרופטים וחלקם קרועים. הספרים נמצאים בארגזים פתוחים וכל ילד יכול לגשת ולקחת ספר ליד בלי לזכות במבטים נזעמים וחרדים מצד ההורים והספרניות.  כאשר אני מגיעה עם נולי לספריה הוא קודם כל ניגש לארגזים ולשלוף ספר. הוא יכול גם לבנות מהספרים מגדלים או לעשות מהם רכבת. ולדפדף בהם לבד ללא התיווך שלי.

הגישה הזאת תואמת את גישתה של אן פדימן בספרה אקס ליבריס. היא מתארת את הביבליופיליה כקשר בלתי אמצעי עם הספרים. ברצותה היא רושמת הערות בגוף הספר. עושה אוזני חמור  וכילדה היא הייתה לוקחת את הספרים מהמדף של אביה ומסדרת אותם בערימות.

 תפקיד הספרן בעיניים שמרניות  נתפס כשומר הסף של הסדר הטוב. הספרים חייבים להיות שלמים ומסודרים לפי הסדר המקובל באותה ספריה. הספרים חייבים לשמש רק לקריאה ולא לשעשועים אחרים וכמובן חשוב לשמור על הכללים.

גישה כמו זו של אן פדימן מאיימת על התפיסה הספרנית  השמרנית ומצד שני, האם תפיסה זו לא מדכאת את אהבת הקריאה האמיתית.

נולי גדל בבית אוהב ספר והוא מתלהב מספרים ואוהב לדפדף ולספר לעצמו את הסיפור ע"פ התמונות. יש במדף שלו ספרים מתפרקים שהודבקו בנייר דבק מכל ניסיונות הקריעה שלו כתינוק. אני לא יכולה להגיד שלא ציער אותי לראות אותו קורע ספרים אבל אני שמחה שלא התפתיתי להרחיק ממנו את הספרים למדף גבוה. הגישה הבלתי מוגבלת שלו לספרים כתינוק הפכה אותו  לביבליופיל אמיתי שישמח בכל פעם שאביא לו ספר מהספרייה  וכשאנחנו הולכים יחד יבחר לו ספר בעצמו ויעדיף לדפדף בו מאשר לשמוע אותי מקריאה לו.

האחיינים הצעירים שלי פחות מגלים נטיית לב לספרים בהשוואה לאחיהם הבוגרים. ניתן לראות את ההבדל בין  הספרים של הבוגרים שנראים כאילו קוראים בהם חזור וקרוא לבין הספרים של בניה הצעירים שנראים כאילו נשלפו מהחנות.

אני רואה את הספר כחבר וחבר זה אומר שאפשר גם לשבת איתו בלבוש  לא פורמלי  ולכווץ אותו בתיק כדי לקרוא קצת הנסיעה ולאכול עליו לפעמים  וכמובן גם לקחת אותו לשירותים.  ספר טוב באמת הוא ספר שקוראים בו ושרואים עליו את זה.