אני מאד אוהבת להסתכל בתחזית מזג האוויר. אני אוהבת לדעת מראש מה יהיה . אני אוהבת להרגיש את התחושה המזוייפת הזאת של שליטה.
אני אוהבת להקציף לי חלב לקפה עם הטבח הקטן והמצחיק שקניתי לי פעם.
אני אוהבת את החיוך שלי. ואת האצבעות שלי שהן אצבעות שנועדו לפסנתרנית אבל אני קיבלתי אותן.
אני אוהבת לגלות שהילד שלי יודע לעשות הרבה יותר ממה שאני חושבת. גדילה, קוראים לזה.
אני אוהבת לשמוע רדיו ולגלות שתוך כדי כבר כל הכלים שטופים כמעט בלי להרגיש.
אני אוהבת לראות סרט רומנטי וטיפשי בטלויזיה בלי לתכנן מראש. אתמול ראיתי סרט כזה עם ג'ורג' קלוני (גבר הורס) ומישל פייפר. הייתי גמורה מעייפות בסוף אבל זה היה חמוד וצפוי עד מאד. כולל הקונפליקט המתמשך בין הורות לעבודה. אפילו שלי אין קונפליקט כזה ויש לי סדר עדיפויות ברור.
אני אוהבת שנן ואבא שלו אוהבים לאכול את מה שבישלתי. לא תמיד זה קורה אבל כשזה קורה זה כמו נס קטן.
אני אוהבת את השעוונית החדשה שקניתי למטבח . יש עליה פרפרים וצבעוניים אבל רקע מעודן והיא נראית כל כך שייכת למטבח שלי.
אני אוהבת לסיים את היום בהרגשה שבאותו יום הצליח לי להיות אימא רגועה וזורמת. הצלחתי להקשיב בלי להתעצבן, הצלחתי שהוא יעשה מה שאני מבקשת ממנו. הצלחתי לא לחלק לעצמי ציוני הורות.
אני אוהבת לדעת שעכשיו טוב לנו כזוג וטוב לנו כהורים לילד וטוליו עוד כמה ימים יסע אבל ימשיך להיות לנו טוב וממש נשמח כשיחזור.
אני אוהבת את היום בו טוליו חוזר ואת הרווחה הגדולה שבלשמוע אותו גורר את המזוודה בחדר המדרגות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
