לצאת להליכה זה הרבה יותר קשה מההליכה עצמה
אני חייבת לזכור שכשאני בדיכאון אני חייבת לעשות פעילות גופנית.היום עשיתי וזה שיפר לי מיידית את מצב הרוח. יותר מסרט טוב או ספר טוב ויותר משוקולדאו משופינג. מפתיע כמה דכדוך הוא עניין פיזי.
לאחרונה קיבלתי מחמאות שרזיתי בדקתי במשקל ואכן רזיתי קילו. זה כיף לרזות בלי שמרגישים או עוקבים.אולי תוצאה של ההתרוצצות המטורפת של הימים האחרונים כי פעילות גופנית מסודרת חזרתי לעשות רק היום.
היום VH1 בחדר הכושר זימנו לי שיר ישן של U2 ושוב הייתי מעריצה פותה שמדלגת בהנאה ושרה את המילים. ברצינות, היו לי חמישה פוסטרים שלהם, חברה לעט שגם הייתה מטורפת עליהם ובכלל היה לה טעם משובח במוסיקה והיא הייתה מכינה לי קלטות. אמנם קצת עצוב לגלות באיחור מה שבעלי לשעבר בונו הוא גמד אבל טוב מאוחר מאף פעם.
טוליו ואני הגענו למסקנה שאנחנו זקנים כי ערוצי הנוסטלגיה כבר שמים שירים משנות ה80 וה90 ושנינו לא הכי מתחברים למוסיקה עכשווית (חוץ מאדל שגם האחיין בן ה 4 שלי משוגע עליה ויודע את השירים שלה בעל פה).והשמחה שלי היום כששידרו רצף של שירים משנות ה 80 וה 90 רק הוכיחה את זה בגדול.
חדשות כיתה א'
נן הוא ילד מרושל במיוחד ממש כמוני מה שאומר שהוא הספיק לקרוע ספרים ולאבד ציוד ואני מרגישה כאילו הוא שם לי רגל במלחמתי הצודקת בסדר. בסדר שלי כי כשחסר ציוד אני מקבלת פתק מהמורה שמבקש שנשלים את הציוד החסר כדי שהילד יוכל ללמוד. אני לווקחת את זה אישי.
לסדר עם נן את התיק. משימה מורטת עצבים.
להפתעתי שיעורי הבית הפכו להיות מהנים עבורו והוא עומד בהם יפה והוא גם אוהב חשבון ואת זה הוא לא לקח ממני.
לנער את החול מהנעליים. כן, עוד שנה לסחוב את נפלאות ארגז החול.
נן כבר למד להגיד לרופא שלו שהוא אוהב את כיתה א' כי מעניין לו ויש להם הרבה דברים לעשות.
הבעיה היחידה שאין זמן לחברים וגם איןאחר הצהריים כי החוגים לא מסונכרנים הימים קצרים וגם השבוע קצר משום מה. הרושם שלי שאחרים נפגשים וזה מתסכל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
