המקום של ג'וליאנה

אחרי חופשה סופר אינטנסיבית שגרמה לי להרגיש שאנחנו אחלה הורים חזרנו לשגרה. מצחיק לכווץ שבוע וחצי של להיות ביחד כל הזמן ולבקר בכל כך הרבה מקומות למשפט אחד. שמחה שלא בזבזנו את החופשה בבית ומצד שני חזרתי די מותשת ל"אחרי החגים". כמו רבים ממני, נו...

ענייני עבודה. גיליתי שאני ממש שמחה שמגיעים סטודנטים חדשים ושבה אלי ההתלהבות של ההתחלה. הייתה הדרכה וגם סיור לתלמידים חדשים שנדחפתי אליו בסוג של חינניות. תמיד נהנית להעביר סיורים וגם הדרכות . נראה אותי עוד חודש.

עשיתי סדר מטורף במגירות שלי וזרקתי המון זבל. אבל עכשיו מרגישה יותר מוכנה לשנת הלימודים הי חדשה שמתחילה ביום ראשון.

חוץ מזה מצאתי ספר מקסים ממש ליד העבודה. היתרונות של ללכת אליו הם שהוא הצליח להגיע לגוון הג'ינג'י המדויק שרציתי (סוג של אובססיה). הוא מקסים ואני נהנית לשמוע איך הוא מדבר בהתפעמות ואהבה על אשתו והבן התינוק שלו. איכשהו גם תמיד מסתפרים אלו אנשים מדליקים. מה שמגניב במספרה שלו זה שהיא חלל זעיר ואינטימי ואין שם את האווירה המעצבנת שיש בדרך כלל במספרות. אני גם נהנית להסתכל עליו גוזר. נראה שהוא מקדיש תשומת לב לכל שערה ושערה וזה אמנם איטי בטירוף אבל יפה.

האתגר הוא להכניס אותו בלו"ז המצטופף.

קראתי  למועדון הקריאה את "קפקא על החוף" קריאה שנייה. זה ספר  שממש אהבתי בפעם הראשונה ובפעם השנייה קלטתי כמה הוא מורכב ויצאתי ממנו עם תחושה של חווית קריאה. קשה לתאר את זה אבל הקריאה בו נתנה לי תחושה של מערבולת פיסית ורגשית.

וגם התמכרתי לסדרות. צפיתי בכל העונה של פאודה שהיא סדרה נפלאה ומותחת ברמות. אחר כך עברתי ל you're the worse ועכשיו גיליתי סדרה  this חדשה this is us.

אני גרועה בלספר תקצירים אז תצטרכו להאמין לי ו/או לגגל.

והגשם שירד אתמול ממש שימח אותי. אוהבת את הריחות.

אנשים מסודרים באמת לא הולכים לאיקאה. אנשים מסודרים הם איקאה. מי שהולך לאיקאה זה אנשים שרודפים אחרי סדר. אנשים שצריכים דברים ואז צריכים פתרונות אחסון לדברים ועל הדרך הם קונים עוד דברים.

איקאה זה החיים שאני כמהה אליהם. חיים פשוטים בהם לכל דבר יש את המקום שלו. חיים של קרירות שבדית ומינימליזם שסותר באופן מוחלט את מתחם המחסן שכולל עגלות עמוסות. אבל רוצים לטעום מהשבדיות המינימליסטית הזאת. לסדר את הבית בחצי דקה, מוכר?

לטייל באיקאה עם בן עשר זה כמעט מסע נוסטלגי, אני זוכרת את הפעוט המצווח שהיה כי היה מותש מכל הסיבובים והגירויים ולא רק הוא. אני זוכרת את פינת ההנקה ואת התסכול מכך שלא מצאנו ספה שתתאים לסלון שלנו והבנו שאיקאה שנראית על פניו כפתרון קל לא תעזור לנו פה.

יש לנו כמה וכמה רהיטי איקאה בבית. יש להם שמות והם כבני משפחה, שידת המסמכים מחזיקה די יפה וגם שולחן הסלון הענק שקנינו כשחשבנו שעוד נאכל בסלון . בפועל יש ילד ואוכלים רק במטבח. אה, גם שולחן המטבח מאיקאה. הכסאות לא שרדו יהי זכרם ברוך.

למה אנחנו חוזרים לאיקאה, אנשים בינוניים וסבירים שכמונו. אולי כי היא מספקת פתרונות סבירים לרצון להתחדש. הרי עוד כמה שנים הפתרונות הסבירים יוחלפו בפתרונות סבירים אחרים. 

אולי זה כי אנחנו לא באמת אנשים שיחליטו לדבוק במינימליזם ויעיפו חצי בית.

ואולי זה בגלל כדורי הבשר, אולי.

אז היינו באיקאה מקדש הסדר והניקיון והפרקטיות ובפועל חמש דקות שם הפכו להפרעת קשב וריכוז אחת גדולה.

חוץ מזה גם שלי גרוס כתבה על הקטלוג החדש של איקאה

ונטע חוטר  גרמה לכיסא איקאה האחרון ששרד להישבר בגלל שהתגלגלנו מצחוק מהפוסט שלה על הקטלוג החדש.

Agustina Guerrero הנפלאה  מדמיינת את עצמה בתוך חיי איקאה ובסוף קצת הולכת עם זה רחוק מדי. 

אתמול הייתי במסיבה של פורום הקוראים שאני חברה בו. 

אני לחוצה כשאני מגיעה למסיבה ויש בה כל כך הרבה אנשים שאני לא מכירה. אני מוצאת את עצמי נבוכה, מודעת מדי לעצמי ובהתחלה מוצאת לי איזו פינה בטוחה.  גם השתלבות בשיחות עולה לי במאמץ. 

למרות כל זאת מצאתי את עצמי משתלבת ונהנית וצוחקת, אולי כי חלק מהמשתתפים היו מגושמים חברתית כמוני, אולי בזכות נושאי השיחה המשותפים ואולי כי המסיבה הייתה בבית של חברה שאני מכירה הרבה.

ואז חשבתי על כמה דברים שפשוט נעשו נכון:

איתור האנשים שבא לי לדבר איתם.הם יכולים להיות מסקרנים, דומיננטיים או שאמרו משהו שהקסים/הצחיק אותי.

מחמאות גם לאנשים שאני לא מכירה על שמלה מגניבה, תסרוקת, שרשרת מיוחדת. גם קיבלתי מחמאות וזה היה כיף.

השתלבות בסיטואציה שנראית לי מעניינת. הייתה שם משתתפת עם חולצה מגניבה שהיו בה איורים שרמזו לספרים וזו הייתה סיטואציה שוברת קרח מצויינת.

להקשיב ולחתעניין באמת באנשים.

לשאול כשאני לא מבינה משהו. חלק מהשיחה נסובה על עניינים שקשורים לתחומי פנטזיה ומד"ב שהם זרים לי.

הומור.

אז פגשתי הרבה אנשים מגניבים ומצחיקים עם חוש הומור דומה לשלי , חלקם גם גרים בעיר שלי. ואני, המגושמת חברתית הרגשתי שמשהו בי השתחרר. זה אולי משונה להרגיש את זה בגילי, אחרי שמצאתי את "האנשים שלי" אבל כיף לגלות שאני מסוגלת להכניס לחיי אנשים חדשים.כיף לגלות שיש מקום.

כשהתחלתי לכתוב בבלוג היו מתקיימים הרבה מפגשי ישראבלוג. אני בגלל מה שאני נמנעתי מהשתתפות במפגשיפ המוניים. בהמשך הפייסבוק שבר כמה מחיצות ומספר החברים הוירטואליים שלי גדל משמעותית גם ובזכות הבלוג. חלק מהחברויות הגיעו גם לחיים הלא וירטואליים. 

לאנשים של מילים המרחב הוירטואלי הוא סוג של הצלה.הוא מאפשר להם לשלוט בסיטואציה החברתית ופחות להרגיש את הכבלים של המודעות העצמית המוגזמת והחשש לצאת פאתטיים. הוא מאפשר להם לאתר אנשים שנעים להם לקרוא אותם וגם לשוחח איתם. כל כך מוזר שפעם ההיכרויות החברתיות היו כל כך שונות.