המקום של ג'וליאנה

נד נד נד נד רד עלה עלה ורד. רגעי השפל והשיא מחוברים אצלי כמו שרשרת. השפל שלי היה קשור לפרידות ומיתות של אנשים שקרובים אלי ושאהבתי. סבתא רבתא שלי שנפטרה אחרי שנה בתרדמת . אמנם בגיל מופלג אבל השנים האחרונות שלה היו שפל גדול וסבל עצום . אחרי מותה גיליתי שאני בהיריון וזה היה שיא עצום מבחינתי כי כבר התחלתי לרצות אבל היו גם המון פחדים של איך נעשה את זה ואיך טוליו יהיה כאבא ושנינו פחדנו מאד אבל עשינו את זה. הקמנו משפחה אוהבת. שיא, בל נכחיש...

את הזוגיות שלי התחלתי עם תחילת העשור. היינו זוג שנה קודם אבל עברנו לגור ביחד ב 1.1.2000. שיא.  שיא נוסף הוא זה שהצלחתי לסיים שני תארים בדם יזע ודמעות. לא האמנתי שאצליח לסיים אבל עשיתי זאת. שפל היה להיות מפוטרת . חוויה לא נעימה וכואבת לכל הדורות. אמנם משם הגיעו הזדמנויות אחרות אבל כשזה קרה זה היה שפל.

טוב היו עוד כמה רגעי שיא ושפל. המשקל שלי. התחלתי את העשור שמנה וסיימתי אותו שמנה. באמצע הייתי רזה ואני חשובת שבהיריון הגוף שלי היה במצב האופטימלי מבחינתי. לראשונה הרגשתי שהוא ממש ממש יפה.  הייתי בשומרי משקל ויצאה לי משם חברה נפלאה ובכלל אני זוכרת את זה כחוויה טובה אבל בכל זאת לא מצליחה להיא את עצמי להיות שם.סוג של שפל

עוד שיא: גילוי עולם הבלוגים שהוביל אותי לפתיחת בלוג ואימון שריר הכתיבה וידיעה שהכתיבה שלי שווה משהו וחוץ מזה הכרתי שם אנשים נהדרים.

כל הסיפור עם האבא הביולוגי שלי הוא שפל אחד גדול שקשה לי להאמין שישתנה. בעשור הזה ניסיתי לחדש איתו את הקשר וראיתי שלמרות שהוא שמח ורצה לי היה קשה מדי וגרם לי להרגיש שאני פשוט לא רוצה. זה לא משהו שאני שלמה איתו אבל בכל בחירה יש מן הויתור אני חושבת שהבחירה היא נקודת שפל הכרחית.

בטוח שיש עוד הרבה אבל איכשהו קשה לי לסכם דברים. אולי כי הם לא באמת מסתיימים אלא נשארים פתוחים ומדלגים משיא לשפל וחזרה.

לפעמים פשוט מתחשק להשקיע אנרגיה והגוף משתף פעולה. לאחרונה פתאום התחלתי להשקיע בבית בכל מיני פינות מוזנחות ואתמול השתלטתי על הפינה הכי מוזנחת בבית. היום כל פעם שאני מסתכלת עליה אני מחייכת.

זה התחיל בזה שקנינו לנולי ארון ספרים משל עצמו לאחר שהארון שלנו התפקע מספרים שלו בנוסף על הספרים שלנו. ואז נכנסתי למין קדחת מהנה כזאת והבית פתאום נראה כמו בית ולא כמו גיבוב של חפצים.

נכון שכדי לשמור על התוצאות צריך משמעת עצמית ולשנות הרגלים קודם כל לעצמי ואחר כך לסביבה אבל כמו שתיאוריית החלון השבור אומרת. כשיש חלון שבור בשכונה אז לא מדובר בחלון שבור אלא בהיתר לא לשמור על הסביבה ופה מישהו זורק סיגריה ושם מישהו משאיר קרטונים ומחלון שבור אחד שכונה הופכת לסלאמס.

זה עובד גם הפוך, כשחלק אחד בבית מסודר הבלגן בחלק השני בולט ופתאום רוצים לסדר גם אותו.

שמח לי בבית . כולי תקווה שהאנרגיות האלה ימשיכו.

אתמול המשפחה המורחבת הצליחה להתאסף ולחגוג לסבים שלי יום נישואים שישים (!!!). אני חושבת שהמודל הכי מוצלח שלי לזוגיות טובה היא הסבים שלי. יש להם את ההקשבה וההבנה ההדדית של הצרכים שלהם והם נראים לי סימביוטיים כמו יחידה אחת. הם חיים נפלא, אנשים שיודעים ואוהבים להעניק, ומקיימים את השגרה שלהם באדיקות. שגרה הכוללת תחביבים, לימוד (סבא שלי לומד גמרא על בסיס יומי וסבתי נותנת אחת לשבוע שיעור בפרשת השבוע לקבוצת נשים), קריאה והבית שלהם תמיד מלא במבקרים, כולנו יודעים שאנחנו יכולים תמיד לבוא אליהם, נכדים באים להתארח וכמעט לכולנו יש את המפתח לביתם. בן דודי המתוק הכין משחק בינגו שכולל שאלות על חייהם וזה העלה זיכרונות וסיפורים וצחוקים והרגשתי פתאום כל כך קרובה גם לבני דודים שאני רואה פעם בשנתיים בחטף. זו המשפחה שלנו ויש שפה משפחתית משותפת .

והמחשבה שזה התחיל משני ילדים בני 19 שאהבו והתחתנו.