אני אוהבת לערוך רשימות, אני אוהבת לקרוא רשימות של אחרים. דווקא המינימליזם הזה בכתיבה לפעמים אומר המון:
רשימת מה יש לי (בלגן)
המון טישו משומש שמפוזר בכל פינה
ציורים ישנים של נולי, יותר נכון ציורים של שני קווים (מינימליזם אמרנו) וסימני סוליות שדרכו עליהם (יש גבול למקום לתליית ציורים ובואו נגיד שאילו לא המציורים שנולי יציג בתערוכה יום אחד
כביסה נקייה לקיפול מעורבת בכביסה מלוכלכת ובכביסה כבר לא נקייה אבל עוד לא מלוכלכת
שמיכות זרוקות על המזרן
קופסאות פאזלים
כוס עם תה שקדים שכמעט נגמר
כוס ריקה שהיה בה דיאט קולה
המחברת שלי (איך היא הגיעה לשם)
מה יש לי במטבח
פלפלים ממולאים בתנור (למה הם בתנור? כי גיליתי ברגע האחרון שאין לי סיר עם מכסה בגודל המתאים. היחיד שהתאים היה עם חלודה והוא ילך אחר כבוד לזבל) -לא נורא, הרווחנו ניסוי מעניין.
עוגת שוקולד שאפיתי. יצאה שטוחה כי לא שמתי מספיק אבקת אפייה ומאד מרוכזת ומרירה כי השתמשתי גם בקקאו וגם בשוקולד מריר. ובכל זאת נטרפה.
כלים בכיור
מכונת כביסה עובדת כי גיליתי שנגמרו לנולי הגופיות הנקיות.
מה יש לי ליד המיטה
עבודה
ספר שאני באמצע קריאתו
עוד עבודה
פיפ הקטנה רוצה הביתה. ספר של נולון שאיכשהו הגיע לשם
מסלול הכאב הנועז של רמי סערי
טישו
מנורת קריאה ברוטציה עם הסדין החשמלי
סופשבוע מוזר בו כולנו נטולי אנרגיה. היינו עם פיג'מות עד לצהריים, כל הזמן חשבתי בראש הכואב שלי מה היה לך בראש שהחלטת על הכנת פלפלים ממולאים, צריכה להוריד קצת פרופיל בבישול כי האו גוזל ממני המון זמן ואנרגיות. בישול ע"פ תפיסתי אמור להיות כיף.
וחוץ מזה הדיאטה שלי בהשעייה, אני אל מעיזה להישקל כי אני פשוט אוכלת נון סטופ. הנזלת שלי מגיעה לכל מקום.והתחושה הכללית היא שדברים לא הכי במקום אבל מצד שני לא מדובר בדיכאון טוטלי או אלא במצב סתמי כזה. לא חולה ולא בריאה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
