המקום של ג'וליאנה

היום נולי החליט לראות את עצמו כסוג של ריבונות זערורית. משל היה ליכטנשטיין או אנדורה. במילים אחרות הוא רצה לאכול בעצמו.

הקואורדינציה שלו ותיאום עין-יד לקויים ולכן הוא יצא מלוכלך כמו תינוק של בית רבן בשכונה עלובה ומוזנחת במיוחד.

חתיכת גזר על המצח, חתיכת בננה על האף וחתיכת משהו לא מזוהה על הירך השמנמנה (איך זה הגיע לשם, לנולי פתרונים.

כמובן שאחרי שהתמוגגתי ממנו תלשתי את הכפית מידיו הקטנות והעיקשות והאכלתי אותו בעצמי.התוצאה לא הרבה יותר טובה, מוכרחה לומר. גם לאמא של נולי יש שתי ידיים שמאליות.

(טוב שהוא היה לפני אמבטיה . חוץ מזה טישוים פותרים לא מעט בעיות.)

היום התחשק לי לצאת מאמה ספרדיה (לאדינו) כזאת עם תחת ענק וציצים גדולים (הבאתי מהבית) אז עשיתי אלבונדיגס מהספר "מטבח משפחתי" של גיל חובב.

(אלבונדיגס זה פשוט קציצות מבושלות במרק חמצמץ. במקרה שלנו חמוץ כי טוליו התפרע עם הלימון)

יצא טעים.

זוטות נוליות....

נולון אוהב להכניס את הראש לתוך הצוואר בצורה של ציפור מנקרת. הוא מתגלגל מצחוק כשטוליו עושה לו קולות של חתול או כלב. הצחוק שלו מדבק.

היום הוא דפק נשיקה צרפתית לקוף שלו.

עדיין לא מצליחה לצלם אותו צוחק. ניטרלנו את הקליק שעושה המצלמה אבל האור לא הכי נעים לו...

הוא תינוק חביק וצחיק ונשיק עם עיניים גדולות ועגולות שמסתכלות על העולם.

הוא כבר אוכל מכיסא התינוק שלו ואת הכיסא תינוק שלו ואוהב לדחוף אצבעות לצלחת האוכל שלו ולכרסם את הסינר שלו.

לטוליו ולו יש תקשורת נפלאה. אני אוהבת את הרוך שהוא מוציא מטוליו וגם איך שהוא מצחיק אותו.הוא אב מאד מוצלח. בחרתי טוב.

בעקבות "גיבורים"  התכונה הכי מגניבה בעיני היא היכולת לשכנע...(לעוף נשמע לי די מעפן ביחס לשאר)

אתמול ראיתי כמה ספרים שהחלטתי לקנות לעצמי לחג או סתם כי אני אוהבת את עצמי ויש לי תלושים ואין בגדים שווים בנמצא:

סוכריות מהשמיים: גיל חובב (המשך למטבח משפחתי שהוא ספר הנחמות האולטימטיבי שלי ועשיתי ממנו לא מעט מתכונים)

טעמים ראשונים:מיכל וקסמן  ספר בישול שמדריך אמהות ברזי האכלת הגוזל.

אני גרה בעיר נטולת קניון ולאחרונה זה ממש בעיה בעיקר כשצריך לחפש מתנה לחמות וכרגיל דחיתי את זה לרגע האחרון. אוף !

ואין לי אין לי אין לי מה ללבוש