המקום של ג'וליאנה

כרגע אני חושבת על מחלה כמו על התבוננות בעצמך במראה. בחינה של כל הפגמים ואז עיוות מהיר של הפרצוף. אחר כך את פתאום נראית כל כך יפה במצבך הרגיל.מעולם מצבי הרגיל לא נראה נחשק יותר.

היום נולי כבר פחות או יותר בסדר אבל בגלל שהיה לו חום בלילה הוא שוגר לסבתא. לעומת זאת אני התעוררתי עם כאב אוזניים. כן, המחלה הזאת מהאייטיז שתוקפת ילדי גן מסכנים.

המחשבה המעוותת הראשונה שעלתה לי לראש היא שאני אלך לעבודה ואסחב קצת ובזמני העלק חופשי אני אלך לרופא. למזלי מישהי אחרת בתוכי ניערה אותי ואמרה לי את הולכת לרופא ברגע שהוא פתוח את המרפאה.

אז אם לספור ספירת מלאי:

אני כה מהממת כי בזכות הדימום בלחמית יש לי עין שחציה אדום לגמרי. אולי אדום זה צבע אביבי שמח אבל בעין שלי זה נראה בהחלט מאיים. הנחמה שלי היא שזה לא מורגש ואני נוטה לשכוח כמה אני יפהפיה... שבועיים גג והלחמית שלי תחזור להיות לבנה ויפה.

יש לי קול צרוד וסקסי (not) ואף סתום תדיר. אני מרגישה כאילו אני נמצאת מתחת למים וכבר לא מבדילה בין אף אוזן וגרון. מתחילה להבין למה זו התמחות רפואית אחת.

נחמות קטנות: אני לא מקיאה והעצמות שלי שלמות.

ומה שזה יפה שתמיד אני חוטפת סמוך ליום ההולדת שלי (שלוש פעמים בחיי זה כבר קצת יותר מדי. רוצה יום הולדת בריא...)

שמתי לב לאיזה חוט מקשר בין הכתבות בשבעה ימים: כתבה על נהיה אחרי שיקויים כתחליף לרפואה קונבנציונלית. המהפך שליאת אחירון עשתה מערוץץ הילדים ל... נחשו מה מושב בשרון וחיים אלטרנטיביים ובסוף הדובדבן שבקצפת דנה ספקטור ש (כנראה) לא חיסנה את ביתה נגד חצבת כי טיפת חלב זה מקום נורא ארכאי (היא אלופה בלרדת על עצמה, הבחורה) ואז הפכה לאויב הציבור כשהיה חשד שנדבקה...

הטור של דנה היה חזק והצליח לטלטל אותי מצחוק ומבכי. היא מתיחסת שם לטרנד לא לחסן כסוג של דבר אופנתי שעושים בלי מחשבה אחרי שקוראים כמה מאמרים שהורידו מהאינטרנט  ואחר כך עלולים להצטער עליו.

זה הוביל אותי למחשבה. אמנם לי היה ברור אוטומטית שאני אחסן כי הסיכון בלא לחסן נראה לי גדול מדי ואני נחשבת גם לאדם ממסדי שיעדיף לבחור בדרך הקלה והלא שנויה במחלוקת (מודה שלא כל השיקולים שלי טהורים) אבל שמעתי גם על נפגעי חיסונים ועד היום אני תוהה כמה מהחלטות ההורים באמת קובעות. אני מאמינה שלחיסון יש אפקט ציבורי במניעת מגיפות והורים שמרשים לעצמם לא לחסן עושים זאת כי הם סומכים על רוב ההורים שיחסנו.

ומה אתם עשיתם? אני כמובן לא בעמדה שיפוטית כלפי כל בחירה שהיא.

ואתמול נזכרתי כמה זה בעצם זוועה. טוליו ואני חטפנו וירוס זוועתי ואת הלילה בילינו בהקאות.למחרת בבוקר התעוררתי עם עין שטופת דם משל הייתי דרקולה וכשאני אומרת שטופת דם אני מתכוונת טיפת דם ענקית ששוחה לי בלבן של העין. תוסיפו לזה נולי מסכן עם חום גבוה וטוליו משלשל וקבלו סופשבוע מהגהינום.

מה שהכי גרוע זה שלא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה. הליכה לשירותים הייתה בשבילי סיוט ופשוט ישנתי כמעט 10 שעות ביום . טוליו המסכן שהיה קצת פחות חולה הופקד על הטיפול של נולי.

בקיצור זוועה.

מזל שהיום כבר יותר טוב.