המקום של ג'וליאנה

בעקבות הכמות הבלתי נתפסת של שרים הצעתי קטגוריה חדשה: משרד ההומור והסאטירה. אבל שניים במשרד אחד זה לא יעבוד אז נוכל לפצל את זה לשני משרדים: משרד ההומור ומשרד הסאטירה.

מי אמר שאין כסף, מי?

מכירים את המחלות הקטנות האלה שבגללן אי אפשר לשלוח את הילד לגן אבל ההגדרה הלא רפואית היא בריא מינוס. דלקת עינים היא דוגמא למחלה כזו וזה אומר יום חופש או "חופש" לאימא(יש שיאמרו גם לאבות, אצלנו זה כמעט ולא קורה). החלטתי לעשות מהלימון לימונדה ולהפוך את זה לבילוי קטן

צמוד למרפאה שלנו ממוקם סניף של אינגליש קייק והסניף הזה משמש אצלי כמעט בקביעות כתחנת קפה. המחירים שלהם סבירים והשירות מאד נחמד ומסביר פנים. הקפה סביר מספיק בשביל שהיום שנפתח בו לא ייהרס.אה, ויש להם גם עיתון "מעריב" שאצלי לפחות הוא עיתון בית הקפה האולטימטיבי (הארץ אני קוראת און ליין וידיעות אנחנו קונים בסוף השבוע – כן, אני קצת ג'אנקי בכל הנוגע לקריאת עיתון)

היום החלטתי להפוך את זה לחגיגה ואמרתי לנולי: היום אוכלים ארוחת בוקר בבית הקפה. מסתבר שעוד הורים לילדים חולים מינוס  חשבו כמוני. החשיבה שלי עדרית במהותה.

תפסנו את השולחן האמצעי שליד החלון. הכיסאות שם נוחים ולא מעשנים בפנים (בחוץ- כן).

המלצריות היו מסבירות פנים וחייכניות. החלטתי לקחת ארוחת בוקר ליחיד כיוון שהכמויות של ארוחת בוקר ישראלית הן ענקיות. קיבלנו צלחת ענקית עם חביתה עם עשבי תיבול, פטריות(לא מקופסא) ובצל (כמות התוספות לא השפיעה על המחיר) וזה היה טעים אם כי כרגיל סבל מקצת עודפי שמן. הסלט הקצוץ דק היה מעולה. טעים, טרי ורענן. חוץ מזה קיבלנו פנכות (אני מתה על המילה הזאת פשוט) של ריבה (ביתית) , גבינת השמנת הסטנדרטית (והטעימה), לבנה שקצת הגזימו עם השמן שמעל , וסלט טונה. חוץ מזה קיבלנו מיץ תפוזים (לא  סחוט ולכן החלק החלש בארוחה) וקפה בסדר. הלחם דגנים ( יש בחירה בין שחור דגנים ולבן) הגיע כשתי פרוסות ענקיות. הוא היה טעים בהרבה מהלחם של ארומה אבל פחות או יותר אותו סגנון. הפרוסות הספיקו לשנינו.

מדד הבקשות המיוחדות: ביקשנו וקיבלנו כוס חד פעמית של קפה כדי שלנולי יהיה קל לשתות. כאמור, פרט לגבינות אפשר לקבל לא מעט תוספות לחביתה ללא תוספת תשלום. שירות קשוב ויעיל.

וכל זה 39 ₪. ממש שווה בעיני . נקודה חשובה נוספת היא שהמסעדה כשרה.

המינוסים של המקום הוא שמדובר ברשת על כל המשתמע מכך ומצד שני המבנה לא מאפשר מספיק מרחב אישי.

לחושקים בארוחת בוקר מתוקה יש להם סוגים מגוונים של פנקייק (הפנקייק בננה עם פרוסות בננות שלמות ממש טעים) וכן פרנץ' טוסט  שהוא טעים ומטוגן במידה. לא זוכרת את המחירים אבל ממש לא יקר.

הפוסט הזה בעקבות ביילע

לנצח את הסרטן

המסך הקטן  אוהב טרגדיות, הן מצטלמות נפלא ומעוררות בציבור את התערובת המנצחת של בכי מטהר מחד ותחושת ה "מזל שזה לא אני" מאידך. ומצד שני להישאר עד שעה שעבורי היא מאוחרת כדי לצפות בסדרה על מחלת הסרטן שיכולה לעורר בי את התחושה שאולי מחר זו אני? ובכן, לא תכננתי להישאר אבל לגיא מרוז ואורלי וילנאי יש את היכולת הזאת לעורר עניין ולשווק נושאים קשים וזאת ללא עטיפת הצלופן המרשרשת. נשארתי

הסידרה עוסקת בדרכי המניעה ואיתור מוקדם של סוגים שונים של סרטן. המטרה שלה ברורה: לעורר את מודעות הציבור לביצוע בדיקות תקופתיות ומצד שני לעודד את מערכת הבריאות להכניס  בדיקות מונעות כמו הקולונוסקופיה לסל הבריאות. הם פוגשים בין היתר חולים סופניים שלו היו מאתרים בזמן את מחלתם היו נרפאים. המסר חד וכואב.

גיא מרוז ואורלי וילנאי הם צמד טלוויזיוני מוצלח (יש לי תחושה שבעקבות העבודה המשותפת הם התאהבו גם במציאות). יש להם חוש הומור דומה (ושחרחר) והם מבינים אחד את השני. כמו כן הגישה שלהם היא: בואו ניכנס בנושא עד לרמה הכי פרטית שלנו כבני אדם. הם לא שומרים על הדיסטנס שלהם כעיתונאים . גיא עושה בדיקת קולונוסקופיה בשידור חי (ומגלה בשידור חי את הפוליפ). הוא מראיין את החברה של בנו לפני טיפול הכימותרפיה הראשון שלה. אורלי מלווה את דן סממה בחודשיו האחרונים כידידה ולא כעיתונאית חוקרת. הם מסוגלים לדבר עם החולים ועם הבריאים כשווים, אנשים שגם אצלם יכול להתגלות סרטן.

אני חושבת שסרטן זו אחת מהמחלות הכי מודחקות . אנשים מפחדים שיתגלה אצלם ולכן הם מעדיפים להאמין  לתשובות החיוביות ולא לבצע בדיקות מעמיקות. התוכנית הזאת מראה כמה ההתייחסות הזאת מוטעית וכמה יש לנו מה להפסיד מהגישה הזאת והניעור הזה עושה משהו.כמו כן יש לי תחושה שגם מערכת הבריאות בארץ נסחפת לגישה של נתמודד עם זה כשיגיע ולא מקצה מספיק משאבים למניעה.  אני מרגישה שהתכנית הזאת היא חובה. לא פחות.

וגם אריאנה מלמד כתבה על הסדרה