המקום של ג'וליאנה

היום בא לנולי חבר חדש. ילד מהגן שנראה לי תמיד כמו זכר אלפא כזה, גבוה מנולי בראש ובעל ביטחון עצמי רב. קצת פחדתי מהחברות הזאת אבל היה ברור לי שאני לא עומדת להיות אמא שקובעת לבנה מי יהיו החברים שלו.פחדתי שזו תהיה חברות בה נולי נגרר אחרי הילד השני והופתעתי לגלות כמה התקשורת ביניהם טבעית וזורמת וכמה נולי מרגיש טוב איתו. עד כדי כך טוב שהוא אמר לחבר בטבעיות גמורה שהוא מפחד לנסוע על האופניים בירידה. החבר שמאד אוהב לרכוב על אופניים קיבל את דבריו של נולי בטבעיות גמורה ולא הרגשתי ממנו התנשאות או כוחנות.

כנראה שיש דבר כזה ילדים שבטוחים בעצמם באמת ולכן לא מרגישים צורך להחליש את החברים שלהם וכנראה שנולי יותר חזק ממה שאני מייחסת לו.

אני מגלה עוד ועוד בלוגים שאני נהנית מהם הנאה גדולה  ומחלקם אני גם מקבלת נקודות מבט מרעננות על החיים ואני מרגישה שיש עוד דרכים לחיות ולעשות ולחשוב.

את מור אסאל גיליתי לפני כחודש. היא עוסקת בנומרולוגיה קבלית וזה לא משהו שאני מתחברת אליו אבל היא גם ובעיקר אדם נבון עם הסתכלות יצירתית על החיים. יש לה מה לתת ומה ללמד ויש לה גם הומור עצמי ואנושיות גדולה. אני ממש נהנית לקרוא אותה.

נועה זני היא צלמת עם נקודת מבט מיוחדת .היא קראה לבלוג שלה אוצרת רגעים והיא אכן מצלמת פכים קטנים מחייה וחיי משפחתה. העין שלה מצליחה לראות את היופי שבפשטות החיים. הבלוג שלה מזכיר לי כמה אפשר ליהנות ממשחק של אחר הצהריים, מעץ פורח או מחביתה בצלחת.

אינגה מיכאלי היא מתרגמת מוכשרת  ובעיקר אדם יצירתי שמאד אוהב את עבודתו, מילים זה תחום שגם אני מאד אוהבת ותמיד אפשר ללמוד עוד וכמעט מכל פוסט שלה אפשר ללמוד עוד.

שרונה יוצאת מהארון (הבגדים) שרונה היא חובבת אופנה (ומעצבת תכשיטים ובובנאית) שניחנה בגוף מלא. הבלוג שלה עוסק בעיקר באופנה אבל לא רק ואני נהנית מהחוש האסטתי שלה ומהכישרון  שלה להרכיב הופעות מוצלחות, לנסות שילובים שונים לקבל את עצמה כמו שהיא ובעיקר לא לחשוש להיות בולטת. אני בדרך להיות כזאת.

אנגולי  כותבת בלוג שכולו עוסק באימהות שלה (שהושגה אחרי טיפולי פוריות רבים), מהבלוג שלה אני לומדת כמה אפשר ליהנות מאימהות וכמה מהר הילדים גדלים. כל פוסט משלב תמונות משפחתיות (בעיקר מפעילויות, שכן מדובר במשפחה פעלתנית). כשאני מסתכלת בתמונות האלה אני מרגישה כמעט כאילו אני מכירה טוב את המשפחה הזאת ושומעת את הצחוקים של הילדות ואמא שלהן.

ויש עוד הרבה. הייתי שמחה אחת לחודש לכתוב פוסט כזה כי יש כל כך הרבה שמגיע להם פירגון.

נולי מגלה את הפן היצירתי שלו. אתמול ישבנו יחד והוא סיפר לי מה מצויר בציורים שלו. אני כבר השלמתי עם העובדה שהציורים שלו הם נוטים למופשט. אולי מתוך חוסר שליטה בטכניקה אבל גם מתוך בחירה. רציתי לתת לו את ההרגשה שאני מעריכה את הציורים שלו בזכות מה שהוא מכניס לתוכם. יש לו ציורים שמראים על ויתור ואלה מעצבנים אותי אבל יש גם ציורים אחרים.

הוא סיפר לי על ציור שהוא ציור חורפי ויש שם שלג כתום (!!!) ואיש שעושה סקי או ציור של ציפור בקופסא שאחר כך בא דרקון לטרוף אותה אבל היא טרפה אותו קודם. והאדמה שם רעדה מקור.

ואז התחלתי לכתוב מאחורי הציור את מה שהוא סיפר לי וחשבתי כמה קסם יצירתי יש בילד הזה וכמה כדאי להקשיב לו.

אתמול הוא אסף עלה לקופסת האוצרות שלו. עלה שלכת ענק עם ציורה יפה. ואז עלה לי רעיון לשים עליו דף ולצייר. זה מצא חן בעיני נולי וכך עשה. אחר כך הוא גם צייר סביב העלה ואפילו כתב (עם עזרה) את שמו.

חוץ מזה קניתי לו קלסר חמוד בו אנחנו שומרים את הציורים שלו. אמרתי לו שאני מביאה הביתה רק ציורים שלו ולא ציורים שילדים אחרים עושים לו (אני מגלה להפתעתי ציורים ממש לא טיפוסיים לו ואז הוא מספר לי שילדה ציירה לו).

ביצוע של אביתר בנאי ואפרת בן צור לשיר ציור של שלמה גרוניך