בינתיים אני מצליחה רק חלקית לעמוד בהחלטות שקיבלתי. יש בי עדיין את הצד העצל שמרגיש שהוא יכול לזייף פה ושם ולרמות את עצמו. ובכל זאת אני עומדת בהחלטתי הצנועה להחליף תמונה מדי יום. אתמול היה רוסו ואת הצייר של היום נראה לי שאין צורך להציג.
אז שארית הפוסט יכלול כמה רגעים נחמדים מהיום הזה.
שורה של עצי כליל החורש שראינו בדרך.
הסרט מראה מראה הסיפור האמיתי שהיה מאד מהנה. אני חשבתי שלא בטוח שהוא מתאים לילדים אבל נן די נהנה ממנו. היה לו קצת קשה לעכל את זה שלא עשו את השחקנים גמדים במיוחד בשביל הסרט. אני זוכרת את התגובה הראשונית שלי כילדה בפעם הראשונה שראיתי גמד. היה בה סוג של היקסמות מכמה אדם יכול להיראות כל כך שונה.
אני חושבת שהסיפור של הגמדים בסרט היה מאד מוצלח, הרעיון של להציג אותם כבני אדם שנפגעו מהחברה ולכן הם חיים ככנופיה של פורעי חוק ומתן מאפייני זיהוי אנושיים לכל אחד מהם היה מאד מתבקש ונעשה בצורה טובה.
אני אוהבת לראות רכבות ומטוסים כי זה מזכיר לי בעיקר את המילה אפשרויות ואת התנועתיות של החיים. עצם הידיעה שאדם יכול להתחיל יום במקום אחד ולסיים אותו במקום אחר זה חלק מהנהדרות של החיים.
נתקלתי בקטע הזה ביוטיוב ולמרות שלא הבנתי מילה ממה שהוא שר הפשטות והמלודיות הקסימו אותי.אה, והוא גם חתיך.
היום בחרתי בתמונה של הונדטרווסר שמצאתי בבלוג מעניין וצבעוני אותו אני צריכה לבדוק לעומק.
שמתם לב נכון, אני עכשיו בקטע של ציירים מופשטים. הסוכריות על מקל הגדולות של ה' (אתם לא מצפים שכל פעם אכתוב את השם הזה) מאד דיברו לילדה שבי אם כי נדמה לי שהוא כיוון לעצים.
וחוץ מזה אני לוקחת את היום באיזי. יש משימות ביתיות לרוב ואני מקווה שאעשה אותן(ארון בגדים, מרק, קניית ירקות, כאלה מין) . הגוף שלי זועק מעייפות ויום בית כזה הוא ממש מתנה בשבילי.
תוספות לפוסט:
תגלית מוסיקלית חדשה שלי. מאריה גאדו
ארון הבגדים חצי מסודר וגם נפרדתי מבגדים מסוימים. לדעתי אפרד מעוד בשנה הבאה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
