המקום של ג'וליאנה

בימי כסטודנטית לתולדות התיאטרון למדתי בקורס על הקומדיה של מולייר שהדמות המרכזית במחזות שלו היא דמות אובססיבית והאובססיה שלה יוצרת את המצבים הקומיים.

אבל יש רגע אחד במחזה בו הדמות הופכת להיות מודעת לעצמה וזה רגע טרגי.

ועכשיו בעבודה ערבית , סדרה שגיבורה אמג'ד מנסה בכל הכוח להיות יהודי ישראלי ומאמציו תמיד קומיים היה רגע כזה, בו אמג'ד אומר שהיה רוצה להיוולד במדינה אחרת כדי להשתייך. מאמצי ההשתייכות הקומיים שלו הופכים לטרגיים.

פרק שנוגע ומשאיר גוש ענקי בגרון ותחושת ייאוש מייסרת.

היום יצאנו לגבעת התיתורה לטיול של כמעט קיץ עם חברים.

הגבעה הירוקה הפכה לצהובה ומלאה  קוצים וחרקים . נן והבן של החברים היו מרותקים ונן הפך למדריך הטיולים של החבר. מסתבר שהילד לומד המון מהטיולים שלנו והחינוך הסביבתי בבית הספר.

נן מולל צמח ואמר, זה זעתר, לא..זו מרווה , לזעתר אין ריח כזה. נן צדק.

(חיוך ענק ומרוצה שלי)

חוץ מזה הזיכרון שלו מדהים אותי. לא מזמן שמענו שיר של אדל והוא זכר שלפני חודש שמענו את השיר הזה ב"סבון של פעם". הייתי בשוק.

נן  הראה לחברים שלנו את הבנינים שרואים מהגבעה והוא טרח להגיד "הנה הסופר היקר, ובסופר יש קורנפלקס מצד ימין וליד זה שירותים...". אחר כך הוא דפק נאום שלם על הסופר ועל סוגי מעדני החלב שיש שם. עולם של פלאות.

כמה כיף לילדים שדברים שלנו נראים טריוויאלים נראים להם כל כך מרגשים.

בימים האחרונים הייתה לי נפילת אנרגיה משונה. את יום העצמאות לא חגגנו ממש. רק צפינו בזיקוקים מהבית ולמחרת גם כן לא יצאנו מהבית.

תחושה קלה של אשמה, דווקא ביום כל כך חשוב ומיוחד לא לעשות כלום?

טוב, זה לא מדויק להגיד שלא עשיתי כלום. עשיתי עוגת גבינה עם תותים ואנטיפסטי ועוף בלימון.

יום העצמאות זה יום מסובך כי צריך להתארגן הרבה זמן מראש ולתפוס פרטנרים לחגוג איתם ולעבוד על תכנית מסודרת ולא עשינו את זה.

לעומת זאת בגן של נן חגיגות על גבי חגיגות. נדמה שכל ילדי הגן חוגגים ימי הולדת בימים אלה ומכיוון שנהוג להזמין את כל ילדי הגן ההזמנות נערמות.

ביוני נחגוג גם אנחנו לנן. לא בתאריך אבל עם כל הכיתה.

ושנת הלימודים נגמרת

התמונה של היום היא של Paul Signac