כל כך הרבה הזכירו לי לכתוב את חוכמותיו האחרונות של נולי אז הרגשתי שאני חייבת:
1. נולי גילה את מדף הספרים. ולידו הוא מתנהג כמו קורא שהיה לי פעם בספריה קודמת. מתלבט מוציא לכולם את הנשמה ודוחה המלצה אחרי המלצה ובסוף לוקח משהו. ובכן הבחירה הראשונה של נולי הייתה התנ"ך (ממורטט כדבעי). אכן בחירה נאה.
(הבחירה השניה הייתה סוציולוגיה ישראלית. בן של אבא שלו)
2. נולי גילה את נפלאות הדי וי די על נגזרותיו. הוא מאד נהנה לזחול. להגיע כמעט כמעט לשם ואז להלקח באכזריות ע"י אמו שמשננת לו לא ! והוא צוחק. הוא מחייך חיוך ממזרי ועושה את עצמו משחק בקוביה שלו ואז כשאני מסיטה לשניה את המבט. נכון מאד- הוא שם.
3. עוד הרפתקאות זחילה: קנינו לו חילזון מעודד זחילה (מה לעשות אין לנו חתול...) בהתחלה הוא היה בוכה ברגע שהיה שומע את המנגינה המעצבנת. עכשיו הוא זוחל אחריו כדי להגיע ולדפוק לו מכות.
4. נולי אוהב את בקבוקי הפלסטיק שאנחנו שומרים למחזור. מבחינתינו זה הרע במיעוטו.
5. הוא כבר עומד במיטה שלו וחוגג בלילה. תמיד אני מוצאת אותו בתנוחה אחרת ממה ששמנו אותו.
6. הוא עקשן סקרן ובעל חוש טכני מפותח. הוא אוהב לבדוק ממה דברים מורכבים (וכבר שולח ידיים אל האבזם של הכיסא במכונית. לדעתי הוא בקרוב יכול לחגור את עצמו יותר מהר ממה שאני. זה משמח אותי מאד לראות שכנראה הוא לא ירש את הידיים השמאליות שלי.
7. יש לו שיער בצבע בלונד אדמדם יפהפה. אני מתפעלת מזה כל פעם מחדש.
8. הוא יודע מה הוא רוצה. כמתחשק לו לינוק הוא מביט אלי במבט ממזרי, זוחל לכיווני ומרים את החולצה באסרטיביות ראויה לציון. (זה כל כך מוזר להניק תינוק גדול.)
9. יש לו טעם מובחן:
אבוקדו עם בננה-לא בבית ספרינו ולא מעניין אותי אם ב"טעמים ראשונים ממליצים"
בננה עם תפוז-כשנחה עליו הרוח
גזר-מעדיף לרסס אותו על הוריו.
קישוא-שתי כפיות. תשכחו מזה.
גבינת עיזים-דווקא די חיבב. אולי בזכות המרקם.
מרק עוף עם בטטה גזר וקישוא-אוכל בגבולות הטעם הטוב (קוביה גדולה אחת (אנחנו מקפיאים לו בקוביות)
תפוח-כן
מפליא שהוא לא אכלן גדול ככל שזה נוגע למוצקים. אני משתדלת להתגבר על הדחף הפולני ולדחוף לו אבל לא תמיד זה ככה. הוא אמנם ירד מהאחוזון ה75 אבל זה הגיוני כי הוא מתנועע הרבה יותר.סבתא שלי לעומת זאת זה אופרה אחרת כי לא זורקים אוכל. אבל לפחות חצי שבוע אנחנו מרעיבים אותו כמו שצריך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
