המקום של ג'וליאנה

הזוי מה שקורה פה. אני לא מאמינה אמנם שהספינה במשט הייתה מלאה רק בפעילי שלום תמימים  חלק מהאנשים כן, אני מודעת לאפשרות שאולי גם ניסו להבריח נשק בתוך הסיוע ההומנטרי. אני מודעת לזה שכניסת ספינה ללא אישור לתחום הריבונות הישראלית הוא מעשה בוטה.

ובכל זאת

מה עלה על דעתכם!

יש לי תחושה שהשלטון שלנו פועל בלי מחשבה על אפשרויות אחרות להגן על המדינה שלנו.לדרוך בתוך מלכודת  הסברתית לא כל כך מתוחכמת ש(אולי) הציבו לנו גורמים שונים. להגיב מיידית כמו שאנחנו יודעים ובאלימות כזאת שפוגעת בוודאות בחפים מפשע במקום להחליט למשל שנותנים לספינה להיכנס אבל בודקים אותה קודם ביסודיות ומול התקשורת (את זה לקחתי מפורד).

בניגוד למה שחושבים ההסברה והמעמד שלנו בעולם כן חשובים להמשך  קיומנו והם נדחקים לתחתית סדר העדיפויות. אנחנו מתקרבים למועדון המדינות ההזויות שאנשיה רובם מתונים ונורמלים אבל מנהיג אותן מטורף. והפער הזה בלתי נסבל בעיני.

טוב, אמנם לא עמדתי בהחלטה לכתוב על בסיס יומי בבלוג ועשיו אני משחררת שני פוסטים במכה. שלשול אחרי עצירות.

אתמול חלמתי חלום שגרם לי להתרגז בצורה כזאת שהלב שלי דופק. בחלום טוליו מספר לי דקה לפני הנסיעה שהוא מגויס לשישה שבועות. בכי היסטרי מצידי וכל זה רק בחלום.

איזו הקלה הייתה להתעורר אבל פיזית הגוף שלי היה עדיין בחלום. נסיעות מלחיצות אותי למרות שאני אוהבת לטייל.

ועכשיו אני בעיקר מדמיינת את נולי המסכן בוכה ורוצה אותנו. ברור לי שבשלב מסוים זה יקרה וזאת למרות שהוא יהיה מוקף אהבה. גם אני חוויתי כילדה את השברון לב הזה שבפרידה מההורים לשבוע. וזאת למרות שהייתי במקום הכי אוהב ובטוח ומוכר שיכול להיות.

אני כל הזמן אומרת לטוליו שהנסיעה הבאה תהיה עם נולי. הפרידה תהיה קשה לי. היא כבר קשה לי ואני בעיקר מדמיינת אסונות. אני אלופה בלדמיין אסונות.

מזמן לא הלכתי לקוסמטיקאית לטיפול פנים. משתדלת לעשות בעצמי את מה שאפשר ומה שלא לא. הייתה לי קוסמטיקאית נהדרת ליד הבית כשגרתי בירושלים ולא הצלחתי להתמיד ולבוא אליה גם ממודיעין. אישה מקסימה, באמת. הפעם האחרונה הייתה לפני החתונה.

גם גוונים לא עשיתי מאז החתונה כי אני יודעת שאם לא עושים את זה טוב זה יוצא זוועה ואני לא סומכת עד כדי כך על מעצבי השיער בסביבתי. מה גם שזה עניין כלכלי. השיער שלי  מלבין ולתחזק גוונים זה סיפור. בקיצור לא נראה לי שאעשה גם עם ייפול עלי סכום כסף גדול.עוד משהו. זה לבלות המוווון זמן במספרה וממש לא בא לי

טוב, התחלתי מהקל. גם שיחות נפש אני לא מנהלת לאחרונה בעיקר כי שיחת נפש דורשת המווווון זמן שלך ושל החברה ובכלל להנדס פגישה זה סיפור. יש לי שיחות נחמדות אבל אל בדרגה של שיחת נפש. אני גם מוצאת את עצמי הרבה יותר בצד המקשיב בתקופה האחרונה. אני טובה בהקשבה אבל מרגישה שאני סופגת מצוקות של אנשים שאני אוהבת מכל עבר כי משהו במנגנון הרגשי שלי לא מווסת מספיק. זה מזכיר לי כמה לא היה מתאים לי להיות פסיכולוגית אפילו שאני חושבת שהייתי טובה בזה כי זה היה פוגע אנושות באיכות החיים שלי.

מזמן לא עשיתי מאמצים לרדת במשקל. יש לי התנגדות להכניס את עצמי למסגרת או למשטר אכילה. ברור לי שזה סוג של הזנחה ואני אדם מאד מודע בריאותית למה שצריך לעשות אבל אני מרגישה שאני לא במקום בו המסגרת הייתה עוזרת לי ולא בא לי להשקיע אנרגיות בלהתנגד למסגרת.

מזמן לא עשיתי הליכות ואת זה אני דווקא רוצה להכניס לחיים שלי.

מזמן לא הייתי אצל פסיכולוגית אם לדייק אז מגיל 23 כלומר 12 שנה. אני מרגישה קושי פנימי להחצין דברים שמציקים לי עכשיו. כולם ביחד לצחוק. אני רמגישה קושי וזראת למרות שאני מתבטאת נהדר ומכסה רגשות בהמון מילים צפופות.אני חרטטנית לא קטנה אם לא ידעתם.