המקום של ג'וליאנה

היינו בהופעה מטורפת של קונצ'ה בויקה. אני חייבת לסייג שאני נהניתי מאד וטוליו סבל מאד. הטעם מוסיקלי שלנו מאד שונה ונוסיף לזה שלקונצ'ה בויקה יש אישיות בימתית בכמויות . האישה התחרעה על הבמה , רקדה, שרה, צווחה, ופלירטטה עם הקהל, בכתה, צחקה וחייכה חיוכים ענקיים.נוסיף לזה שהיא שתתה כמו גמל ולא בטוח שרק מים.

אני אהבתי אותה דווקא ברגעיה היותר שקטים.יש לה קול מאד מיוחד וחלק משיריה מאד מרגשים.

אהבתי גם את הליווי המינימלי שנתן לה את המקום ובכל זאת הצליח גם לבלוט מאד. ליוו אותה פסנתרן (מדהים) ונגן כלי הקשה וקחון (הקופסה שנגני פלמנקו יושבים עליה ומתופפים עליה)

המצלמה שלי שבקה די בהתחלה. אולי למזלי כי כך יכולתי לראות את ההופעה לא דרך מסך מרובע.

וטוליו, כאמור סבל. הוא לא מת על הקטע של הצעקות והקישורים הג'אזיים. גם אני למעשה הייתי מעדיפה פחות דיבור עם הקהל ויותר שירים אבל כנראה שזה חלק מהחבילה.

כאמור הופעה מיוחדת, משוגעת, חווייתית שממחישה כמה הופעה חיה שונה מלהקשיב לדיסק בבית.

.

המירוץ של היום כמעט נגמר. העיניים שלי כבר נעצמות

העצבים שלי כבר הוצאו כרגיל על מי שלא מגיע לו

וכרגיל התרוצצתי כמו עכבר במבוך

ועכשיו טוליו ואני נוסעים להופעה שלה.

מרגישה קצת כמו אסיר שיוצא לחופשה קצרה...

אבל לפחות הבית מספיק נקי כדי להביא בייביסיטר ולהתבייש פחות.

זה בסדר כתבתי פוסט על כמה שאני עייפה ועל כמה שיש דברים נהדרים שבא לי לכתוב עליהם אבל לא עכשיו כי אני עייפה.ועכשיו אני מנסה לראות אם המצב השתפר והפוסט יישלח לדרכו.