המקום של ג'וליאנה

קיבלתי בזכות סבתי המקסימה ובזכות זה שטוליו היה צריך להגיע מאוחר לעבודה יום כיף בקניון לגמרי לבדי. היה לי זמן להרהר לשרוץ בחנות ספרים, לקנות בשקט בגדים ובעיקר לקבל קצת אוויר לנשימה. נחמד, נכון?

חבל שאני לא בהיריון עכשיו כשהאופנה היא טוניקות. היה מתאים לי. במצבי הנוכחי אני נראית יותר מדי בהיריון עם טוניקה. בתוכנית כוכב נולד האחרונה ראיתי שטוניקה גורמת גם לשחיפיות כמו מרים ומיקה להיראות בהיריון אז קצת נרגעתי.

(בכל זאת קניתי טוניקה אחת בזיפ)

החלטתי כצעד בונה אמון עם עצמי לקנות מכנסיים קצת לוחצים ולא כאלה עם פטנט שכל כך התמכרתי אליהם מאז ההיריון. אני רואה בהם סוג של הבטחה לעצמי. בפעמים הבאות אותם מכנסיים יהיו יותר יפים עלי.

הגעתי למסקנה ששווה לקנות מעט אבל איכותי. עכשיו אני מבקרת יותר ויותר בחנויות מעצבים. בכל זאת אני מצליחה לרסן את עצמי ולקנות בגבולות הטעם הטוב. כולם הופתעו קניתי רק מכנסיים וטוניקה.

היום בבוקר הייתה לי שיחה טובה כזאת עם קולגה מהצוות. סיפרתי לה כמה קשה לי להשכיב את נולי לישון. הדינמיקה שלנו הולכת ככה:

אמבטיה. נולי ואני הולכים לחדר שלו. מתישבים על הספה . אני מספרת לו סיפור, שרה לו שיר, מיניקה אותו, מצחצחת איתו את החצי שן שיש לו ונותנת לו בקבוק מים. עד כאן הכול רגוע ואז אני אומרת לו שזמן לישון. מכסה אותו בנשיקות ומשכיבה אותו. נולי מחליט שמוקדם לו (השעה 8:15)  והוא מתחיל לשחק במיטה עד כאן זה לגיטימי אבל אז אני מחליטה לעזוב את החדר. זה מחזיק מעמד דקה כי נולי פורץ בצווחות עד שמישהו מאיתנו מגיע ואז הוא משחק איתנו משתולל ונהנה (ומראה שימני עייפות תוך כדי)

ואז אנחנו סחוטים ומתים לזמן שלנו ומתוסכלים כי נולי לא מאפשר לנו אותו.

הבכי שלו גורם לי להרגיש שאני אמא רעה. שאני נוקשה מדי ונתנת לו להרגיש בודד ומסכן במיטתו אבל אני לא מוכנה להרדים אותו מול הטלויזיה כמו שאחרים עושים ואני רוצה שיתרגל גם להיות קצת לבד.ושעה וחצי להרדים אותו זה מוגזם בעיני.

אז עם ההחלטה אני שלמה אבל בסוף כשאנחנו מתייאשים מלגשת אליו פעם אחרי פעם הוא נרדם תוך כדי בכי בתנוחת כריעה בלתי אפשרית.

איך זה אצלכם? מה אתם מרגישים בסיטואציות כאלה? האם למישהו יש פתרון קסמים?האם נולי יכול לישון במקומינו וכך לא נהיה כל כך עייפים?

שריטות: נולי שורט אותי כמו חתלתול קטן. אני אוהבת להסתכל על השריטה שהוא עשה לי על היד ככה סתם באמצע יום עבןדה ולחייך. יש לי מזכרת קטנה ממנו.

דימוי גוף ודימוי בית:

אצלי יש הקבלה מסוימת בין התחושות שלי כלפי הגוף שלי שהן לא הכי חיוביות. אני מרגישה שהגוף שלי שונה וקצת קשה לי להתרגל אליו ולקבל אותו ומצד שני אני לא מספיק רוצה לשנות אותו . בבית אני מרגישה חוסר מוטיציה להשקיע בטיפוח שלו גם כי יש זחלן קטן שמגיע לכל חלקה טובה אבל הזחלן הוא תירוץ למשהו הרבה יותר עמוק. כשהבית מתוקתק מדי אני מרגישה הרבה פחות חופשיה להרגיש בו בבית. חוץ מזה אני לא רוצה לחיות בחרדות לגבי בלגן  כל פעם שטורנדו נולי נוגע בדברים ומזיז אותם. ברור לי שמה שהכי חשוב כרגע זה שהבית יהיה מותאם לנולי ושנולי יזחל ויהנה אבל לפעמים צובט לי קצת שאני לא מרגישה בטוחה לשים עציצים במרפסת ושלא בא לי לנקות חלונות וכו' וכו'...

למעשה גם הגוף שלי קצת מולאם ע"י נולי כל עוד אני מיניקה. אני אמנם יכולה לשמור על משקלי גם תוך כדי הנקה אבל אני אל מרגישה פנויה מחשבתית לזה.

אני מנסה קצת להשתחרר בקטנה מהלופ הזה. אני מנסה לטפח את עצמי בתחומים אחרים ועדיין אני זוממת להלאים לעצמי זמן שיהיה רק שלי.הבעיה היא כשמגיע הזמן "שלי" אני כל כך עייפה שאין לי כוח לזוז.

אני זקוקה לזמן לעשות הליכות. תיקון: אני משוועת לזמן לעשות הליכות.

דימוי גוף ומשתתפי כוכב נולד:

משמח אותי לגלות שחלק לא קטן מהמועמדים השנה  לא מצליח להדחס לשטנץ  הפלסטיקי כוכבני בזכות מימדי גוף חריגים. יש בחור ממש שמן, יש בחור עם מראה אנורקסי, יש בחורות מאד מאד גבוהות ויש בחורות עם מבנה גוף מלא. זה היופי בתכנית. שיווק החלום לאדם הפשוט זכות הכישרון שלו.