המקום של ג'וליאנה

תקופה של גילוי מחודש של ינאי. הוא מגלה אמפתיה. דחפתי בטעות את טוליו והוא אמר לי: אמא , כואב לאבא. ופעם כשהתווכחנו בצחוק הוא אמר לי: תישארו יחד!

הבוקר הוא סיפר לי שהוא חלם על חיה חמודה במרפסת.

ולקינוח תמונה

אנחנו מגיעים לאחרונה הרבה לקניון הסמוך לגן של נולי. זה סידור טוב שחוסך את מסע הכומתה הביתה. טוליו אוסף אותנו בערך שעה אחר כך.

התדירות הגבוהה הזאת גרמה לי לגלות שאני יכולה סתם לרוץ עם נולי בקניון ואפילו ליהנות מזה. הכי כיף להגיע לקניון בלי מטרה ובלי תחושת חובה להוציא את הארנק. נולי נהנה מהריצות ואני נהנית מהמזגן ועל הדרך עושה ספורט (חייבים לרוץ עם הבנדיט).

אני הכי שמחה שנולי יודע שלא תמיד קונים משהו ולא מפעיל לחץ בנושא.

חוץ מזה אני קוראת בקצב איטי את חיו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו /ג'ונוט דיאס, אני נהנית מאד מהבחירה התרגומית להשאיר מילים בספרדית (ועל פי רוב לתרגם אותם) יש בזה משהו שמעביר את האותנטיות של המקום. חוץ מזה ההערות שוליים קורעות מצחוק.

הכול עניין של סדר עדיפויות

אני אוהבת לתכנן מה לבשל לסוף השבוע אבל לאחרונה אני קולטת שארוחות סוף השבוע כבר לא משמשות לארוחות ערב שכן הן כבדות מדי. השבוע החלטתי שאני מכינה רק אורז.

לשמחתי מערך הציפיות ממני בתחום הבישול/תחזוקת הבית הוא אפסי. טוליו היה מוכן לאכול אוכל קפוא אבל לי אוכל קפוא נותן הרגשה של יתמות בבטן. כן, אני עושה עניין גדול מאוכל. אני מוכנה להשקיע בו ולהתעלם משיקולים פונקציונליים. זה די הורס את טוליו שחושב שאני בוחרת במודע להקשות על עצמי.

בקיצור לא שלמה עם ההחלטה השבועית אבל  המחשבה על להתחיל עכשיו לתכנן כשמחר בבוקר אני נפגשת עם חברתי הנהדרת שלא ראיתי כבר שנתיים (!!!) אין סיכוי.

חברים בגן: היום עוד ילד ביקש ממני לבוא לנולי. כל כך שמחתי!!!

ונסיים בברכת: לחתול אין חיתול וגם לא יהיה היי!

נהניתי מהכמה ימים בלי סלולרי. הפסקתי לחשוב שאני מחמיצה טלפונים חיוניים  וקריטיים אבל עדיין התחושה של הנרתיק צד הריק בתיק הייתה לי מוזרה.

ובסופו של דבר נשברתי. הרגשתי שאם אמשיך בלי סלולרי אני עלולה להיות תלויה מדי באנשים וזה היה הדבר שהכי הרתיע אותי.

היום הגעתי לשדרג. פעם זה היה סתם להחליף למכשיר אחר. עוד יותר פעם זה היה לתקן.המכשיר שבאתי איתו היה מה שקוראים פייגר.

הייתי גאה לגלות שכל העולם ואישתו הם יותר דברנים ממני. 40 ש"ח בחודש על שיחות! רק מי שאין לו סלולרי יכול לצאת בפחות.

אז אמרתי לאנשי השירות שבאמת היו נחמדים בצורה קצת רחמנית  שאני מחפשת מכשיר רק בשביל לדבר בו. מצידי תגלפו לי סלולרי מעץ עם פונקציית דיבור וכתב יתדות. הם אמרו לי כן, אבל את יודעת אין דבר כזה היום סלולרי שמשמש רק לדיבור. טוב, אמרתי: תנו לי את הכי זול.

נתנו לי את הכי זול מה שלפני שנה וקצת היה הצעקה האחרונה בתחום והיום הוא בקושי לחישה. הוא לא היה הכי זול אבל החבילה שהוצמדה אליו הייתה הכי זולה. לו הייתי לוקחת מכשיר יותר זול הייתי מקבלת חבילה יקרה. איזה פטנט....

וכמובן שהוכרחתי במסגרת אותה חליפה תפורה לשלם עבור חבילת גלישה. לא עזרו תחנוני וטענותי שאני את הגלישות שלי עושה במקומות אחרים ולא בסלולרי.

אחרי שנה אני אוכל להשתחרר מהחבילה הלא מפתה הזאת (תזכורת ביומן נרשמה כדי לבטל בשניה שאני יכולה), אחרי שנתיים אני אוכל להתגרש מהחברה (אבל למה שאעשה את זה), אחרי שלוש שנים קרוב לוודאי שאצטרך לשדרג (ואני אופטימית).

אז אימצתי את דורי הסלולרי החדש שלי. הצלחתי למצוא שיר (לא רינגטון, שיר!!! ) ברזילאי חושני בתור צלצול ואפילו לשחזר הודות לאימייל את רוב מספרי הטלפון (קודמו בתפקיד התפגר עד כדי כך ששום זיכרון לא נשמר ונשארתי נטולת חברים).

והכי כיף, המצלמה שלו שווה. אירגנתי לי שתי תמונות נולי כדי להיפטר מהשומר מסך הכעור שלהם.

אז זהו. אם תשמעו סלולרי עם שיר ברזילאי תדעו שזה דורי. אני מרגישה מה זה ייחודית ומיוחדת.