המקום של ג'וליאנה

ספר במיטה שכמעט את כולו סיימתי היום. אני אוהבת ספרים שהדמויות בו כל כך אנושיות אבל הסוף מתסכל ומציאותי מאד.  הספר גרם לי לשמוח שאני לא מורה ולא תלמידה. אם יש גיל שאני לא מתגעגעת אליו זה גיל ההתבגרות.

סרט עם טוליו ונן שמטורף על פופקורן ומבחינתו זה חלק בלתי נפרד מהסרט. עידן הקרח 4. משעשע אבל מדי פעם צפו מחשבות מתוסכלות על כך שכל הסרטים שאני רואה בקולנוע הם סרטי ילדים. אה, וגם התגעגעתי לסינמטק. אבל כמובן שזה כיף לראות את הילד שלך צוחק עד כדי כך שהרגליים שלו באוויר.

אם כבר מדברים על סרטים:מעצבנים אותי אנשים שיושבים כל הסרט עם הסמרטפון המאיר שלהם ומתעסקים איתו. ובכל זאת אני לא מאלה שמעירים למישהו שעושה את זה כי זה נראה לי יותר מדי חודרני וגם הסיכוי שיענו לבקשה שלי קלוש.

טוליו ואני שיחקנו שח. בסיבוב הראשון הוא ניצח אותי בנוק אאוט כי ממש לא זכרתי איך משחקים. בסיבוב השני היינו תיקו וזה קרה בעיקר בגלל חוסר הזהירות שלי אבל היה מאד מהנה לשחק איתו. נן בחר להיות הצופה. גם הוא כבר יודע לשחק שח אבל מאד קשה לו עם הפסדים.

ביום שישי נפרדנו מהגננת והסייעת. קניתי לגננת ספר של ורד שלאוזר אידה שמציע פעילויות שונות סביב ספרים. לסייעת קניתי את עד שיום אחד של שמי זרחין. ספר אהוב עלי במיוחד. מקווה שגם היא תאהב . לא יכולתי לסבול את  הרעיון לקנות לה ספר בישול.

קניתי משקפיים חדשים ועכשיו אני לא זוכרת איך הם בדיוק נראים ורק מקווה שעשיתי את הבחירה הנכונה ביותר כי הם יהיו על הפנים שלי עוד כמה שנים טובות. כבר הייתי צריכה לקנות משקפיים כי שלי מלאות סריטות אבל בדיוק כשהסתכלתי אצל האופטיקאי המשקפיים שלי לא נראו לי פתאום במצב כל כך גרוע. קורה לי גם כשאני מסתפרת ששניה לפני השיער נראה לי טוב ואני חושבת שחבל להסתפר.

הייתה שבת טובה

קראתי פוסט מעורר מחשבה אצל אילאיל, המתקוממת נגד זה שתופסים אותה כסופר מאמא בגלל שהיא מהאימהות המשקיעניות שמכינות קופסאות בנטו לילדים ומארגנות להם ימי הולדת לתפארת.. השורה התחתונה של הפוסט היא: ראבק אני אנושית.

כבר כמה שנים שאני קוראת בלוגים של אימהות כמו אילאיל שמומחיות באסתטיקה ומלאות ברעיונות משמחים בנוגע לכל פרט קטן בחיי ילדיהן (ובחייהן)  ושהמשפחה אצלן היא סוג של מוקד בחיים שלהן.

האינסטינקט הראשוני שלי היה לשנוא אותן במין שנאה קטנונית ומענגת מהסיבה הפשוטה שהן גורמות לאימהות טובות דיין כמוני להיראות,רע . אז היה לי נוח להאדיר אותן בלבי כמין מושלמות במובן המעצבן של המילה.

ומצד שני, אני כל כך מעריכה תשומת לב לפרטים הקטנים דווקא כי אני חסרת סבלנות ונשברת באמצע העשייה.

אני כותבת על הפוסט של אילאיל כי הוא האיר לי נקודה שלא חשבתי עליה . יש יותר מדרך אחת להיות הורה טוב. לכל הורה יש את הנקודות החזקות שלו : את הדברים שהוא ממש טוב בהם והוא מעביר את הטוב הזה לילדיו. אני , לדוגמא, ממש טובה בלספר סיפורים וזה מוקד שאני משקיעה בו (ככל יכולתי), אני פחות טובה בלארגן מסיבת יום הולדת לבד אבל אני יכולה להיעזר במי שאפשר ולעשות מסיבה נחמדה לילד שלי ששמח בה כי הוא גם יודע למה לצפות ממני ולמה לא.

לא מזמן פגשתי אם ועד מהגן של נן. היא הכינה עוגה שמקושטת  מדהים  (ועוררה בי חלחלה מרוב שהייתה מדהימה) ומהשיחה התברר שהיא פשוט מאד אוהבת לעשות קישוטים מבצק סוכר ושמבחינתה זו תרפיה לעצמה.. זה הכול, לא תחרות העוגה המצטיינת. תחביב!

* אולי הגיע הזמן שגם אני אצא מהפרדיגמה של "יש לי שתי ידיים שמאליות" גם אני יכולה לנסות דברים חדשים.

אני מגלה שאני לא האימא היחידה שמסתכלת בחשש לצדדים לבדוק כל הזמן אם היא בסדר ואם ההורות שלה נכונה. אני גם לא האימא היחידה שלפעמים מחפפת ותוקעת את הילד שלה מול הטלוויזיה כי הכוחות שלה נגמרים, אני מתביישת להגיד אבל אני ביני לבין עצמי לפעמים גם שיפוטית כלפי דברים שאני רואה אצל אימהות אחרות שנתפסים אצלי (אולי בטעות) כסוג של הזנחה רגשית. אני לפחות מספיק חכמה להצניע את הצד השיפוטי. מבחינת: גם את לא מושלמת אז תסתמי.

ואתם יודעים מה, אחת מהמתנות שקיבלתי עם גילי המופלג (עכשיו הרע להגיד, לא, 37 זה צעיר, את לא נראית וכו') זה שהרבה פחות אכפת לי מה אחרים חושבים עלי. 

כזכור אתמול היינו בהופעה של הציפורים. שני החבר'ה סראט וסבינה מאד השלימו אחד את השני. סראט עם קול האדירים שלו וסבינה עם הגרוב והאנרגיות המתפרצות.

הבעיה היחידה הייתה שההופעה היתה עם מקומות ישיבה. אני מבינה את הצורך של רבים מהקהל לשבת (ממוצע גילאים 70) . ובכל זאת לא הייתה שום אפשרות לעמוד ו/או לרקוד והיו שירים שפשוט הזמינו את זה. זה היה סוג של עינוי לראות את סראט וסבינה רוקדים יותר ממני.

באיזה שהוא שלב ניסינו טוליו ואני להיות מנהיגי דעה ומצאנו מקום שחשבנו שהוא לא יותר מדי מפריע. חשבנו שיצטרפו אלינו אבל תוך שניה קמה גברת ודרשה מאיתנו להתיישב כי אנחנו מסתירים.

הדבר הכי טוב בהופעה היה לשמוע את טוליו שר איתם . נראה לי שאפשר היה להכתיר אותו בתואר המעריץ מספר אחת כי הוא היה היחיד בסביבתנו ששר.

אחד הלהיטים הגדולים שלהם : Y SIN EMBARGO

גם אליסיה הייתה בהופעה וכתבה פוסט מרגש