אתמול חגגנו עם נולון את מסיבת הסיום הראשונה שלנו. התכנית כללה מופע "תראו איך אנחנו מאלפים את הילדים שלכם" עם ריתמיקאית צווחנית וטייפ מקרטע. בשלב ב' של התכנית הצטרפנו למופע "תראו איך אנחנו מאלפים אתכם לשתף פעולה" מה שאומר מעגל אימהות מזיעות שמחזיקות את ילדם הנרפה ומעגל אבות שמנסים לתפוס את הילד שלהם בין הראשים הרבים. כן, זה היה חדר כושר אמיתי.
הילדים מצידם (פרט לילדה אחת, תמיד יש ילדה כזו) העדיפו לחטט באף, לרוץ לזרועותיה של אמא מזדמנת, לפהק או לחפש איפה האוכל.אנחנו כמובן הסתכלנו במבטים של הורים גאים בילדם הנון קונפורמיסט.
בסוף ההורים הכריזו על מרד וכולנו יצאנו לחצר. בשלב זה כבר לא היה עם מי לדבר כי בחצר יש בימבות (!!!)
מסתבר שהקרע בין הגננת למנהלת הוא מכוער במיוחד. הספיק שאמרתי לגננת תודה וכמה הערכתי את העבודה שלה כדי שהמנהלת תעוט עלי כעיט ותשמיץ אותה במילים מלוכלכות(ולא ענייניות) משל הייתה רוצחת סדרתית ולא הגננת הנפלאה שהיא הפליאה בשבחיה חמישה חודשים קודם. אחר כך היא פצחה בסשן התחנפויות מבחיל במיוחד לנולי שכלל חיבוקים הפגנתיים וטענה שהוא אוהב רק אותה. פאתט, בל נכחיש.
זה הסתיים בכך שהיא אמרה לגננת שאת יום ההולדת של נולי היא תחגוג לו. את השבוע וחצי הנותרים היא לא הסכימה שתעשה הגעיל אותי שהיא עושה את זה בצורה כל כך משפילה ובנוכחות הורים אחרים.
התחשק לי להוציא את נולי מהגן אבל הצוות האחר שם כל כך מקסים ולנולי בסך הכל טוב שם והילדים שהוא מתיידד איתם נשארים אז החלטתי שנשאר.
ימים יגידו אם זו הייתה החלטה נכונה. מה שחיזק אותי הייתה הידיעה שבהרבה גנים יש קטעים מלוכלכים כאלה. אני שמחתי שלפחות אמרתי לגננת שהייתי מאד מרוצה ממנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
