המקום של ג'וליאנה

אחרי התצפית ב Urgull וארוחת צהריים דשנה כי שוב היינו רעבים (הארוחה כללה את הפאייה היחידה שאכלנו כל הטיול) החלטנו ללכת לחוף Ondarreta. טוליו זכר בתכנון הטיול שאני מטורפת על ים אבל מה, דווקא בטיול זה לא הבאתי בגד ים. החלטנו שגם לטבול את הרגליים זה טוב.

התפעלתי מהשמשיות הנוחות ומהסדר המופתי.

כאן יצאתי למשימת חיפוש צדפים כי הבטחתי לנן שאביא לו צדפים שווים. מצאתי צדף אחד בכל החוף. כנראה שהצדפים בחוף la concha ששמו מרמז משהו. (קונצ'ה=צדפה וגם איבר מין נשי)

מצאתי אבן מיוחדת אבל היא הייתה כבדה מדי אז רק צילמתי אותה.

בחוף Ondarreta יש פסל סביבתי של אדוארדו צ'ילידה (פסל בסקי) שנקרא מסרק הרוחות והוא מתייחס לקשר שנוצר בין המסרק לרוח לגלים. בעינינו זו הייתה יצירה די חלודה ולא התרשמנו ממנה אבל היא הוצבה במקום יפהפה בו יש תצורות גיאולוגיות מעניינות והרוח הייתה מטורפת. 

כאן אני עומדת בצד שליד מסרק הרוחות. ניתן לראות את הסלע המרהיב מאחורי ואני לא בהיריון. זו הרוח המטורפת שניפחה לי את החולצה

על החוף משקיף ארמון קיץ של אחד מדוכסי האיזור

וזו הטיילת שליד החוף.עם הפסל של המלכה מריה כריסטינה

לסיכום:

חול נפלא ומאד נעים. לבן ונקי שלא הייתה בעיה לנקות מהרגליים בקיצור משהו שלא מהעולם הזה.

הייתי הורגת בשביל להישאר לבלות יום שלם על החוף.

רוח ימית היא דבר נהדר למרות שהיא לא תורמת להופעה הכללית

מבוסמים מבירה ומארוחה טובה נסענו במיניבוס העולה על הר Urgull שם יש תצפית יפה על דונוסטי וכן מבצר שכיום משמש כמוזיאון לתולדות העיר.

מעל לכול יש פסל ענק של ישו משקיף על העיר.

ומסתבר שמאחורי הפסל יש אנטנה סלולרית. אולי כדי ליצור קשר טוב יותר עם אלוהים.

אני לא זוכרת הרבה מתולדות העיר אבל היו כמה אולמות ממוזגים שהיה נחמד לנוח בהם ולנסות להבין מילים בבסקית.

כך או כך כעבור שעה יצאנו כדי לחכות למיניבוס שיוריד אותנו אל העיר אלא שאז גילינו שבשעות אלה יש הפסקה של שעתיים בין מיניבוס למשנהו.וכך מצאנו את עצמנו יורדים במעלה ההר בטיילת יפהפייה. הטיול קצת הוריד לנו את העייפות. השמיים היו מדהימים.

כאן אנחנו כבר קרובים לעיר

והנה הנמל

 בהמשך הטיול הלכנו לחוף אונדרטה

(חשבתם שגמרתי עם ענייני הטיול, טעיתם בגדול. צפו לעוד כמה פוסטים)

דונוסטי (סן סבסטיאן) היא אחת מהערים הכי יפות שהייתי בהן. היה בה משהו שהזכיר לי את ריו. אולי השילוב של ההרים והמפרצים והים. יש בה הרבה קסם למרות שמדובר בעיר נקיה ותיירותית מאד  ולפעמים יש לי קצת בעיה עם ערים תיירותיות כי הן מרחיקות מהחיים האמיתיים. עם זאת בגיל מסויים כשאתה עמוק בחיים האמיתיים של חובות אתה לומד להעריך את הבריחה שהעיר מציעה לך.

ביומנו השני  בדונוסטי גילינו שחגיגות סן פרמין שמתקיימות בפמפלונה (מרחק שעה נסיעה) זולגות גם לכאן. פסטיבל  סן פרמין מתרחש במשך שבוע וגולת הכותרת שלו היא ריצה ברחוב של פסיכים ביחד עם שוורים. כן, זה מה שתמיד מראים בחדשות. לגמרי לא כיוונו את הטיול לפסטיבל אבל ככה יצא.

(ספוילר, לא היינו בריצת השוורים וקשה לומר שאני מצטערת על כך)

הפסטיבל כולל בובות ענק מרקדות ואנשים שולבשים מסכות ראשים ומחזיקים בידם מעין בלון. למה משמש הבלון, ובכן הבלון משמש ככלי להחטיף לעוברים ושבים. ובעיקר מי שנהנים מעניין הבלון הם הילדים שפעם בשנה מותר להם להחטיף למבוגרים.

זה התחיל מהראשים. החבר'ה עם הראשים לובשים תלבושות בסקיות מסורתיות שכוללות ברט שחור לגברים ומטפחות לנשים.

והנה בובות הענקים. לא להתבלבל, יהיו גם תמונות של בובות הענקים בפמפלונה. אגב פה בדיוק החמצנו את הריקוד.

והנה מסכות הראשים שימו לב מה יש לו ביד.

איך שראיתי אותם בלבלתי לטוליו במוח שאני רוצה להכנס לתוך החגיגות ולחטוף מכות. הוא פחותא הב את הרעיון אבל אני סיכנתי את עורי לכבוד פריימים טובים ונכנסתי לתוך ההשתוללות שכללה כמה בני נוער עם מסכות ראש מצוידים היטב.

עוד דקה תבוא המכה.

בפמפלונה לא חטפתי ככה.