המקום של ג'וליאנה

גרגוילים 1 – הנוסע בזמן /ד. פ פיליפי וג. אטיין

הוצאת בלום קומיקס

ישראל לא נחשבת למעצמת קומיקס אבל בכל זאת אני רואה בה מגמה הולכת וגדלה של הוצאת ספרי קומיקס  (גם למבוגרים) וזה משמח אותי מאד. אני שואפת למצב דומה לזה של ספרד בו יש מחלקה שלמה של קומיקס בחנות הספרים

כאחת שקוראת הרבה אני מרגישה לפעמים צורך מסוים בקריאה מהירה וזורמת שמלווה בתנועה של איורים. משהו במיעוט הטקסט וביכולת  להביע באמצעות הבעות פנים, קומפוזיציה של תמונה, זוויות ועוד  את הערך המוסף שבדרך כלל המוח שלנו צריך לדמיין. שימח אותי לגלות שיש הוצאה שמתמחה בספרי קומיקס לילדים

אני פחות גדלתי על קומיקס בגיל צעיר. אמנם היו טורי הקומיקס בעיתוני הנוער. טוליו, לעומתי שגדל על תרבות ספרדית היה אוסף את ספרי אסטריקס (שגם תורגמו לעברית אבל אל הצליחו להעביר את הבדיחות בגלל השפה המאד שונה).

וכך כשהוצא לי לסקירה הספר גרגוילים שהוא הראשון בסדרת ספרים העוסקת בילד שנוסע בזמן בחברת יצורים פלאיים מאובנים כגרגוילים שקמים לתחיה שמחתי. הספר מיועד לגילאי 6-12 והחלטתי שנן ואני נקרא אותו במקביל.

"גרגוילים 1 – הנוסע בזמן", מספר על ילד בשם גרגור, שחלם לצאת להרפתקאות נפלאות אבל לא דמיין שהחלום יהפוך למציאות. בעקבות מדליון מסתורי שגילה, גרגור מוצא את עצמו משוגר היישר לשיאה של המאה ה-17, מדבר יוונית שוטפת וחי בחברתם של יצורים מופלאים וקסומים. כאשר הוא מגיע לשם מתברר לגרגור כי המטרה שלשמה הוא הגיע היא להציל עולם הנסתר מעיניהם של בני האנוש.

גרגור מתמודד במקביל עם העולם המופלא בו דברים שונים ודומים לעולם שבו הוא חי בהווה כולל הדודה המעצבנת  שלמעשה בעולם המקביל אחראית על כוחות האופל.

נן כקורא מתחיל שמח לקבל לקריאה ספר קומיקס. שעל פניו נראה שהוא תובע ממנו פחות מאמץ אבל הוא הלך לאיבוד בקריאה. היו שם הרבה דברים תלויי תרבות שלדעתי הוא לא ממש הבין. יכול להיות שבכל זאת הוא לא בגיל המתאים. הספר מאד צרפתי ויש שם הרבה אזכורים תרבותיים . אני נהניתי יותר מהספר ובין היתר מהאסתטיקה שלו ומההומור והמעבר בין העולמות המקבילים. הספר נגמר ללא סגירה מוחלטת וזה היה קצת מרגיז כי גם מספר שהוא חלק מסדרה של שבעה ספרים הייתי מצפה לסגירות מסוימת ולחוסר תלות בין הספרים.

בסופו של דבר מדובר בספר נחמד שכנראה מתאים לגילאים יותר מתקדמים.

ולמי שלא יודע זו דוגמא לגרגויל:

זכינו לשבת של הפסקה מההורות. נן מתארח אצל הוריי האמיצים יחד עם בני דודיו . בפעמים קודמות היינו נתקפים חרדה מהמחשבה על כך שחייבים לנצל את היום הזה בו אנחנו שנינו לבד ובסוף דווקא החרדה שיתקה אותנו ולא עשינו כלום. הפעם לא תכננו כלום. שתינו קפה על המרפסת ואז החלטנו שהחולכים לסרט ולקנות לטוליו נעליים. הלכנו ל"לצוד פילים" והתפנקנו בארוחת נודלס ב'ג'יראף" . הרגשתי כאילו אנחנו חוגגים יום הולדת או יום נישואים. היה כיף להתלבש יפה ולהתאפר כולל שפתון, דבר שאני שמה לעתים נדירות.

 כמה זמן עבר מאז שראיתי סרט למבוגרים בקולנוע וכמה משחרר לצאת לבילוי בלי לחשוב על התאמתו לילד.

כמאמר הקלישאה: אם אחרים עושים את זה אז כנראה שזה טוב וצריך לעשות את זה יותר!