המקום של ג'וליאנה

קטע לא ציני

מסתבר שהיום יום הנחמדות. ואני תוהה :

למה צריך להיות יום אחד לנחמדות במשך כל השנה ובשביל מי ?

הרי מי שנחמד כל השנה כמוני יהיה נחמד גם ביום הזה (מן הסתם) ומי שלא נחמד יסתכל ויראה שהיום הוא יום הנחמדות ואז יגיד: טוב, נהיה נחמדים היום....

ומה זה בכלל נחמדות?

אני מגדירה נחמדות כהשתדלות שלאדם שמולך ובכלל לאחרים יהיה נעים וטוב. למשל: חיוך, מלה טובה, עזרה, לפעמים גם ויתור וחוסר קטנוניות (כל עוד את לא מרגישה קורבן אחרי שויתרת כי אז זה כבר סוג של סחר חליפין-ויתרת כי את מצפה למשהו בתמורה).

למדתי גם שנחמדות משתלמת: למשל גרמתי בבקשה נעימה לשני אנשים לותר לי על התור שלהם בקופת חולים כי הייתי עם תינוק בן פחות משבוע.

בקיצור, תהיו נחמדים גם בשביל הכיף שלכם עצמכם.

הבהרה: אני לא נחמדה כל הזמן לכולם אבל יש לי איזו שהיא בקרה גם על האי נחמדות שלי.

* ג'קו היה נחמד אלינו והתעורר רק פעמיים הלילה (לא משנה שהאישלי אמר לי שהוא דחף לו מנה כפולה של מטרנה....)

 התחלתי לדחוס לתוך הימים הארוכים מגוון פעילויות. החל מביקורים קצרים של המשפחה הקרובה (מהצד שלי כי הבית במצב לא ראוי לארח בו את חמותי שאמנם מתה לעזור אבל יש לה סטנדרטים כאלה של ניקיון שהאיש המסכן שלי יאלץ לקרצף לפני בואה) ואפילו הצלחנו להכניס ללו"ז טיול עם ג'קו בתוך מנשא קשירה.

הטיול היה ממש הברקה של חברה או יותר נכון ידידה שהאישלי עבד איתה בזמנו ואני עבדתי עם בעלה ואז גילינו שהם גרים בניין לידינו. לה יש ילד בן שנה וכרגע היא מובטלת אז היא הציעה להשאיל לי את מנשא הקשירה שלה ולצאת לטייל עם הגור הקטן.

וכל עשינו טיולון בשכונה וג'קו היה מאד מרוצה במנשא. היה ממש מהנה לדבר איתה ולקבל מגוון טיפים ובכלל להחליף חוויות אימהות.

ואני הרבה פחות מתוסכלת.

היום נראה כמה ג'קו העלה במשקל. האישלי אומר שג'קו חושב שמן ושהוא כל הזמן יונק.

 אני טוענת שהוא אף פעם לא מגיע לחלב מהחלק האחורי של השד שהוא שומני ומקבל רק חלבון ולכן הוא כל הזמן רעב.

(עד לפני שבועיים לא ידעתי מה זה חלב אחורי ועכשיו גם האישלי יודע).

ועכשיו אני מתכננת כל פעם לקחת על עצמי פרויקט נקיון קטן כמו לסדר את ארון הספרים וכו' כדי להרגיש מועילה. האישלי טוען שאני לא צריכה לעשות כלום כי מספיק שאני מניקה אבל יש בפעולות האלה משהו מרגיע.

ועדיין יש לי המון ספרים לקרוא. אולי יום אחד הריכוז שלי יגיע. בינתיים אני אפילו לא מסוגלת להתרכז בדיוידי של העונה החדשה של "עמוק באדמה". אבל זה בסדר.

בקיצור, מצב הרוח משתפר מאד ומחר אחותי והאחיינים הממתקיים שלי מגיעים לביקור כי הם לא הצליחו ממש לראות את ג'קו בברית. זה חמוד כמה שהם מתרגשים מהולדתו.

פוסט לא הכי מעניין אבל זה מה שיש נכון לעכשיו. רוצה לחזור לשגרת הגרפומניה כדי לא להרגיש כמו ציצים שמחוברת אליהם אשה.

(אני מתחילה לדבר עם ג'קו כמו אינפנטילית ואומרת כל הזמן ציצי ובולבול כמו אישה בגן. חייבת להפעיל את המוח חייבת חברת מבוגרים חייבת ! טוב שיש מרחב וירטואלי)

כמה זה מוזר לי ומדכדך היא להיות סגורה בבית ולהפוך את עצמי למה שאני מכנה : אמא ציצי כי בערך כל מה שאני עושה זה להניק. ההנקה זו אחת הפעולות הכי משעממות שיכולות להיות , מה גם שזה תמיד כשאין מה לראות בטלויזיה.

אתמול הינקתי מול "ציפורים מתות בסתר" .

ג'קו המסכן הצטנן והוא מצרצר דרך האף בצורה מעוררת רחמים. מצד שני אין לו חום או סימני מחלה שדורשים לקחת אותו לרופא. השיקול הוא שהוא עלול לחטוף משהו בדרך לרופא. ניסיתי תמיסת מי מלח.

התחלתי לקבל אורחים כך שהלו"ז שלי יהיה מלא במשהו שהוא לא הנקה אכילה ושינה. השבוע מוקדש לצד שלי ובשבוע הבא נראה. מצד שני הבית שלי הוא ממש לא משהו להתגאות בו. מזל שבמשפחה שלי הסטנדרטים יותר נמוכים ולא יעבירו לי אצבע על משטחים מאובקים.

אולי בכל זאת יהיה לי קל יותר ככה.

מתכננת יציאות עם ג'קו. החלטתי שיש גבול כמה אפשר להיות סגורים בבית. הבעיה היא שאין לי רשיון נהיגה והעגלה נמצאת בתא המטען של האוטו כי אנחנו גרים בקומה גבוהה ללא מעלית. הפתרון הוא מנשא אבל המנשא שקיבלנו לברית לא הכי נוח.

לבולבולון של הפשוש שלום הוא אדום משהו ועם מין קרום שאמור לרדת בשלב זה או אחר אבל ממש לא כואב לו. הוא בוכה רק כשהוא רעב או כשהחיתול מאד מלא.

זהו, חיים מרתקים יש לי. אני קוראת את "שחיטה שחורה" של שחר מגן. יש בספר משהו קצת טווין פיקסי אבל הוא מוזר מדי בשבילי. הגעתי לאמצע אז כנראה אסיים.