המקום של ג'וליאנה

וכל התוכניות להשלים עבודה עלו באש. נולי המסכן חטף הפעם וירוס והחום עלה לו ל39 מעלות (בשיאו). זה היה די מלחיץ מה גם שפרט לתרופות להורדת חום ולשיכוך כאבים אין הרבה מה לעשות.

חייבת לציין שאת הטיפים הטבעיים לא ניסיתי (פרט לאמבטיה)

בכל זאת הלכנו לרופאה  והיא גם שמה לב שיש לו נוזלים באוזניים.

בהשפעת החום והתרופות לנולי יש מצב רוח מאד הפכפך. רגע אחד הוא צוהל משמחה (ללא סיבה או גרוי מיוחד) ורגע אחר הוא ממרר בבכי.

באופן כללי זו חוויה מלחיצה ומתישה גם מבחינה נפשית ואני שמחה שעברנו אותה ביחד(שנינו לא באנו לעבודה)

[בעת כתיבת הפוסט הוא מצא מוצץ ישן שלו על הרצפה ומצץ אותו בתאווה רבה. ויש לציין שנולי הוא שונא מוצצים מיום הוולדו.]

הייתי רוצה שילבישו פעם אחת את מארינה כמו שהיא מתלבשת מחוץ לתוכנית. יש לה סגנון אישי ומיוחד ולא דודתי בכלל. איכשהו נראה שמלבישים אותה בניגוד לסגנון האישי שלה ו15 שנה יותר מגילה הביולוגי.

אני חושבת שהיא ובועז מצויינים. אני מאד מתחברת לענווה של בועז ולפשטות שהוא משדר. יש לו באמת קול מיוחד, ללא ספק.החיוך הזחוח של מארינה מעצבן אותי אבל היא בהחלט מעניינת ובהחלט כמה רמות מעל השאר. די מדהים אותי שהיא הגיעה לגמר כי היא ממש לא מתחנפת לדעת הקהל.

אני תוהה כמה הבחירות שלהם לגמר אותנטיות. השירים שנבחרו כל כך לעוסים וסתמיים בעיני שזה לא עושה לי חשק.

זה לא אומר שטוליו ואני לא נשב לצפות בגמר (מעניין באיזה שלב נירדם).

אני מהמרת דווקא על מארינה (רק שאם היא תזכה הזחיחות שלה מהווה סכנה אקולוגית לכדור הארץ. לאן אפשר לעלות עוד)

ושלומי, טוב לא יזיק גם פיינליסט אחד מחוספס משהו, צפוי ולא מספיק מעניין... אני יכולה להצביע על כמה מועמדים שהגיע להם יותר ממנו (מי אמר מרים טוקאן)

אגב בזמנו כצביקה הדר הכריז מהפך. לא היה בזה משהו שמצביע על ידע מוקדם או על מניפולציה כלשהי מטעם ההפקה? הוא הרי לא ראה סקרים שמנבאים את זכייתו של סקעת אז מה בדיוק מהפך בזה... (טוב, אני זוכרת עיתונים מסוימים שצילמו לפני הגמר את סקעת בתמונת יחיד כזוכה ואכלו את הכובע. אולי בגלל זה?)

(אני ב20 באפריל)

בעקבות הפרויקט של אורי קציר שראיתי אצל מיב

נזכרתי ביום הולדתי ה24 אותו חגגתי בבוליביה. למעשה תפסתי טרמפ על חגיגת יום הולדת אחרת, של מדינת ישראל שחלה באותו יום. הייתי דקה לפני החזרה לארץ אחרי שחליתי שם (מחגיגות יום העצמאות נסעתי לשדה התעופה) ואני זוכרת בעיקר תחושה די נדירה של חיבור לארצי. כשחוגגים יום עצמאות במדינה אחרת זה שונה לגמרי מ"יום המנגלים והטקסים המשמימים" . זה מאד מרגש לראות את הזיקה של יהודים בחו"ל לישראל.

אז זו הייתה חגיגה כפולה ומכופלת שעזרה לי להתגבר על תחושות הגעגועים שבלחגוג ללא המשפחה והחברים בארץ. החגיגה הייתה בשבילי קשורה גם לעצם השיבה.

אולי כך נבנתה אצלי תחושת השייכות והידיעה שאני לא ארגיש בשום מקום בבית כמו במדינה שלי.

(אחר כך חזרתי לארץ צחיחה אחרי כל הירוק שראיתי ולבירוקרטיה ושאר רעות חולות שהמדינה התברכה בהן וברור שהרגשתי איזה שהוא משבר כי לא הייתי חופשיה כמו קודם אבל לא שכחתי גם את תחושת הגעגוע שמדי פעם חלחלה בי כשטיילתי )