המקום של ג'וליאנה

אז חזרנו מהטיול עם נולון בברצלונה. ואותו אסכם בכמה מילים

היה יפה

היה מאד קשה

כמה יפה ככה קשה

זה מתסכל לגלות שלילד נסיעה לפארק הירקון ונסיעה לברצלונה עומדים באותה רמה. למעשה נסיעה לפארק הירקון עדיפה כי היא לא כרוכה בטיסה ובעמידה בתורים.

היינו בעיקר במקומות שמתאימים לילדים. מטבע הדברים רצינו למלא לו את מאגר חוויות הילדות ואת חוויות הביחד המשפחתי אבל הוא הרגיש כאילו לקחו אותו לעולם של מבוגרים וציפו ממנו לשחק לפי החוקים של עולם המבוגרים. היה לו קשה לשבת במסעדות, היה לו קשה עם הביקורים שלנו בסופר (כי רצינו לחוות את הקולינריה המקומית ולקחת כמה מזכרות הבייתה).

היינו בפארק השעשועים בטיבידבו. עליתי עם נולי על מתקן מפחיד ביותר לשנינו וזה הסתיים בבכי שלו ובצרחות אימה שלי אבל בסוף הוא אמר לי שהוא גם פחד וגם נהנה.

היינו גם בפרק הסיאוטדלה ושם היו לו את מרחבי ההשתוללות שהוא רצה וגם ליצן קולומביאני מקסים שמילא בריכת ילדים במי סבון והפריח בועות ענקיות עם מתקן מיוחד. אחר כך הוא נתן גם לילדים להתנסות.

ושטנו על הגולונדרינות והיינו באקווריום ענק ואכלנו במין ממתקיה חמודה.ועלינו ברכבל למונסראט.

אז שיחקנו וצחקנו וגם רבנו ובכינו וזה נגמר ותודה לאל שזה נגמר כי גם טוליו וגם אני היינו ממש על בקצה מבחינת כוחות ועייפות.

מחר מצפה לנו יום רגוע לטעון מצברים ולאסוף כוחות ולזכור רק את הטוב כדי שכשישאלו אותנו איך היה בחו"ל נענה שהיה מדהים.

נראה לי שעד הבר מצווה לפחות אין מה לדבר על טיול נוסף בחו"ל. 

התחלתי את הבוקר בעייפות גדולה אבל איכשהו טיפס עלי הלך רוח משועשע שגרם לי לקחת דברים בקלות. אני לא יודעת מאיפה זה בא אבל אפילו הגילוי שבטעות שידרגו לי את המחשב בעבודה בלי לגבות כלום גרם לי למין תחושת קלילות כזאת.הכול נמחק, יופי. אז מה? גם דברים טובים נמחקו אבל גם המון תיקיות מיותרות ולא רלוונטיות.

אולי זו הזדמנות להתחיל מהתחלה עם תיקיות קבצים מסודרות. אולי במקום הפרויקט שנמחק אני אצליח לעשות משהו טוב יותר.

אני כבר יומיים בלי מחשב בעבודה , ממיינת ניירות ומסדרת ומארגנת וזורקת המון. וכל כך נהנית מזה. העבודה במקום לעצבן אותי נותנת לי אנרגיות חדשות.

ואולי אני יכולה ללמוד מזה שאפשר גם אחרת. שאפשר למחוק דפוסים מעצבנים ולהתחיל מחדש.

דפוס אחד שאני מרגישה רוב הזמן שהוא נמחק הוא ההתעצבנות לפני נסיעות של טוליו. אני כבר אומרת לעצמי שאני יודעת שאני אסתדר כי תמיד אפשר להסתדר ואפשר גם לקצר תהליכים ולקנות שירותים בכסף ולא תמיד לחפש את הדרך הארוכה והמתישה של ההתקמבנות.אני מתכוונת לחפש דרכים יצירתיות וקלות יותר. אני מתכוונת  לבלות ערבים נעימים עם עצמי בבית כשנולי ישן. אני מתכוונת גם לבלות עם נולי ולהיות קשובה לו.

צפויים לי שבועיים של חזרה לרווקות, של התנסות זמנית כאם חד הורית (תמיד טוב לטעום מחיים אחרים ובעיקר קשים משלך רק כדי לחזור לחיים שלך ולהרגיש מפונקת) ויש גם את הידיעה שהיום אני מפרגנת לו ומתי שהוא הוא יפרגן לי על משהו שאני אצטרך, גם אם הוא ידרוש ממנו את ההקרבה.

הלוואי הלוואי שאני אמשיך לעמוד בזה גם כשהנסיעה תגיע. לפעמים עדיין גואים בלי שרידי מרירות מפעם מהדפוס הישן ההוא של רחמים העצמיים אבל אני משתיקה אותם. כי אני יודעת שהם לא יואילו בכלום אלא רק יכולים לקלקל הרפתקאה קטנה נוספת שהחיים מזמנים לי. החריגה הזאת מהשגרה המוכרת . הכאב של הפרידה והשמחה של השיבה.

אני ממש ממש רוצה לא להתעצבן. השבועות האחרונים היו כל כך עצבניים ואתמול החלטתי שיום חופש עם נולי הוא בעצם מתנה גדולה בשביל שנינו כי מזמן לא היינו ככה רק שנינו. זה היה גם התאריך של יום הולדתו ואני אמרתי לעצמי: ביום הזה את לא מתעצבנת עליו.

אני גאה לומר שהיה מאד מוצלח. בבוקר נשארנו בבית, קצת שיחקנו וקצת הוא ראה סרטים (החלטתי שבאותו יום אני לא מגבילה את שעות הצפייה שלו), אחר כך הלכנו לקנות גלידה בשבילי וארטיק בשבילו כי זה מה שהוא רצה. הוא קיבל בובת דרדס בארטיק שלא הייתה לו קודם וזה ממש עשה אותו מאושר.

כשטוליו חזר ומצא את שנינו רגועים ואת הבית מסודר התארגנו לצאת לפארק ענבה. הבטחנו לנולי לשוט בסירה (הוא רצה את זה כבר הרבה זמן). היה שם בלגן מטורף כי כל המשפחות החרדיות ממודיעין עילית והסביבה בחרו את היום הזה לבקר בפארק ענבה. אבל עם חושבים על זה, גם לילדים חרדיים מגיעה ילדות שמחה אז טוב שכך (איחס כמה אני חיובית טפי עלי)

היינו קצת יוצאי דופן ושטנו עם נולי בסירה (הרווחתי אימון דיווש על הדרך) והלכנו לציין את יום הולדתו במסעדה (לא הכי מוצלחת).

במילים אחרות היה חגיגי במידה

היום עשיתי עם נולי בבית מרתון מנקלה. זה משחק חביב ביותר עם גולות שמעבירים אותן מגומה לגומה. כנראה הייתי טובה מדי כי הוא התחיל להתבאס שהוא תמיד מפסיד. אז אמרתי לנולי שבמשחק הבא אני אשחק כמו דבילית ואכן כך שיחקתי והוא היה מבסוט מההשתטות שלי. לא לפחד להתנהג בדביליות. זה הוציא את העוקץ מכל העניין.

ותוך כדי זה הצלחתי למצוא בלוג מוסיקה שפשוט נכתב בשבילי. השמעתי ממנו מוסיקה שגרמה לנולי לעשות קרנבנולי בסלון ולי לחיוך רחב.

וממנו הגעתי למיוזרדיו שגם כן מספק לי חומרים משובחים.

שני הבלוגים האלה הזכירו לי כמה פעם הייתי צריכה לטרוח כדי להגיע למוסיקה טובה והיום היא מגיעה עד אלי בשני קליקים.

אולי כל זה בא בזכות שתי ההליכות המסיביות שעשיתי השבוע שנתנו לי דחיפת אנרגיה מטורפת.

ואולי זה סתם התקופה החיובית ההיא בחודש :)