יש מקומות שהמחשבה עליהם משלבת פחד וסקרנות מטורפת. אחד מהמקומות האלה הוא בית כלא. כאשר שמעתי שהסיור הלימודי יתקיים בכלא איילון הרגשתי העיקר את האדרנלין של הפגישה עם הרוע והידיעה שאני אגלה צדדים שאולי יהיו פחות בנאליים. כמובן שחיפיתי על זה בהומור בתי כלא מטורף שהרצתי עם עמיתי לעובדה כבר שבוע קודם מודה שקיוויתי לפגוש שם מיני סלבס כגון מקסימוב וחבר מרעיו.
הקונספט הראשוני שלי על כלא בא מסדרות כמו אוז ונמלטים וקצת זינזנה (יותר ריאליסטי אבל לטענת איל מה שוקה בפרק אחד קורה שם בשנה)
המדים שלהם אגב מצטלמים הרבה יותר טוב מהמדים החומים של שב"ס אבל אני מניחה שלא הרבה אסירים יתלוננו על הבעיה האסתטית שבללבוש חום עם חום.
אוקיי מודה שבהתחלה כשראיתי אנשים במדי אסירים מסתובבים בחצר הכלא חשבתי, היי זה כלא לעבירות קלות ואז הסתבר לי שמדובר באסירים עם מאסרי עולם ארוכים. בואו ננסח את זה ככה. אנסים זו העבירה הכי קלה.
בהתחלה ישבנו בספריה שלהם ובדיקה הראתה שיש להם את המבחר הרגיל (הפריט הביזארי שם היה ספר מסדרת מועדון הבייביסיטר.. אני תוהה מי האסיר שיקרא את זה).
העביר לנו את הסיור איל אמיתי, קצין חינוך בשירות בתי הסוהר. אדם סמכותי שיודע להסתחבק עם אסירים וסוהרים שפגש. ניהלנו דיון ער בנושא חשיבות השיקום לאסיר. קשה מאד רגשית לחשוב על אדם שמבצע מעשים נוראיים כאדם ראוי לשיקום אבל קיבלנו דוגמאות טובות. הקצין אמר לנו שהרבה פעמים מופתעים לגלות עד כמה הרוצח היה אדם נורמטיבי ששילם מסי ועד הבית ועזר לזקנות לחצות את הכביש ואז מרגישים כאילו לא הכרנו אותו. הוא טוען שהאדם הוא מכלול וגם ברוצחים יש טוב והשיקום בעצם מטרתו לעזור להם להגביר את הטוב בהם שיגבור על הרע ולהכין אותם גם לחיים בחוץ.
(הידעתם שכל האסירים משתחררים בסוף? זה כמובן אם הסרטן לא יהרוג אותם קודם. העישון שם ברמה קטסטרופלית וזה נשמע קצת אבסורדי לבקש מרוצח שיכבה את הסיגריה)
אז חלק מפעולות השיקום הוא הוראת קרוא וכתוב לאסירים אנאלפביתיים ויש גם כמה מקרים נדירים של אסירים שעושים תואר באוניברסיטה הפתוחה. הוא טוען שהלימוד והעיסוק מרחיקים אותם גם מצרות. במילים אחרות, הפעילויות גם תורמות לסדר הטוב בבתי הכלא.
פגשנו את האסיר הספרן. בחור צעיר שנראה כמו הבחור שהיית משדכת לעצמך. חיוך סימפתי ועינים טובות. היו כמה מבינינו שניסו לבדוק על מה הוא יושב. קיבלנו רמזים שמוטב לכולם שהוא בפנים ושמחכות לו שנים רבות. בשלב הזה התחיל הדיסוננס אצל רובינו והתהייה איך לעזאזל העובדים מצליחים לראות את האדם ולא להדביק תוויות על האסירים שהם איתם בקשרים יום יום (ניסים האנס, מיקי הרוצח וירחמיאל הפדופיל). כשהסתובבנו בחוץ ובהינו בהתעניינות מציצנית באסירים ראינו שאנחנו זוכים (בעיקר זוכות) לאותה רמה של בהיה. (יוהו, נשים !!!). היו שם כמה פרצופים שבהחלט היית שומר מהם מרחק גם בסמטה מוארת ולצידם אנשים סולידיים כמו פקידי מס הכנסה.
התחלנו להרגיש לא נוח עם הגן חיות הזה שגם היה קצת מילולי שכן עברנו גם ליד תאים והצצנו.חלק מהאסירים אגב דיגמנו לנו פוזות מאחורי הסורגים . הרשום שלי היה שזה היה קצת כמו בדיחה על המצב הכה סטיריאוטיפי שאנחנו נמצאים בו מולם. איל אמר שאף אחד לא אמר להם לרצוח ושהסיורים בם גם למטרת יחסי ציבור של הכלא כדי שנדע שאסירים לא נמצאים פה בתת תנאים.. הבנתי שאנחנו חלק ממערכת הענישה. חלק מהאסירים קצת דיברו איתנו. היה מוזר לשאול איזה ילד בן כמה הוא ולגלות שהייתי בת מצווה כשהוא נולד ועוד לאחל לו בהצלחה. אף פעם לא איחלתי בהצלחה לרוצח/אנס/פדופיל.
הגעתי למסקנה ביני לבין עצמי שממש לא היה מתאים לי להתנדב לטובת אסירים. התפיסה הרגשית השיפוטית שלי לא מספיק גמישה כדי לעשות את ההפרדות. הסכמתי לגבי חשיבות השיקום וכן לגבי הידיעה שעבריינים פועלים פעמים רבות מתוך נפש פגועה והשיקום מלמד אותם גם להכיר בערך עצמם.
ויש גם את המדריך של איליה לכלא איילון
העולם הוא לא מקום צודק ואי אפשר להגיד שכלא יעשה צדק עם משפחות הקורבנות של אותם אנשים שפגשתי היום. קשה לי עם אי הצדק הזה אבל אני יודעת ששיקום הוא הרע במיעוטו לטובת החברה. האסיר הוא גם אדם לפעמים אדם שעשה טעות טרגית ונוראית.
נשארתי עם המון סימני שאלה.
ופוסט הרבה יותר אותנטי משלי על עבודה עם אסירים כתבה שרהלה שהייתה מורה בכלא והכירה את האסירים הרבה יותר מאשר שלום שלום. הייתי צריכה לקרוא אותו שוב לפני הביקור.
חוץ מזה ביקרנו בספרייה נהדרת שראויה לפוסט בפני עצמו בזכות המנהלת שלה שהופכת את הספרייה למרכז חברתי וממשיכה לשאוף לעוד. הספרייה אגב ממוקמת ב...רמלה.
על הספרייה בפוסט הבא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
