חלומות צלולים

אני רואה שהנושא החם היום הוא "אזהרות טרור". בערך שבוע אחרי שהנושא החם היה "פיגוע בתל אביב".

בין פיגוע לאזהרת טרור, רוב האנשים שוכחים את הטרור הלא לאומני, אבל זה שמפיל הרבה יותר קורבנות, הרבה יותר פצועים והרבה יותר הרוגים.

לפני יומיים חברתי למשרד בעבודה איחרה להגיע. הסיבה: הייתה תאונת דרכים בדרך. היום היא גם איחרה. לדבריה: "גם היום הייתה עוד תאונה". ואני בתוכי צעקתי די! כמה אפשר?!

כששמעתי על התאונות, לא חשבתי על האיחור שלה לעבודה בעקבות זאת. חשבתי על עוד פצועים, עוד הרוגים, בטרור אחר, טרור שמתרחש כל יום בדרכים.

זה גורם לי לחשוב, כמה הדבר נעשה כל כך שגרתי. טרור יום-יומי אבל הוא כל כך שגרתי שאף אחד לא יחשוב בכלל להעלות אותו בתור "הנושא החם".

כי למה בכלל לשים חגורה כשנוסעים באוטו? מה כבר יקרה? זאת המחשבה שעוברת לרובנו בראש. רק אם בדרך אתם נתקלים במשטרה, מזהירים את כולם: שימו חגורה, יש משטרה. ובמקרים כאלה אני רוצה לצעוק: מזה אתם מפחדים??? מהמשטרה?? מהדו"ח? ומה עם החיים???

והחגורה היא רק דוגמא. הקלות הבלתי נסבלת שבה כל כך הרבה אנשים מבצעים עבירות תנועה (לא רק כנהגים. גם כהולכי רגל. אני מודה ומתוודה. גם אני לא חפה מפשע בעניין הזה). הקלות הזאת של "לי זה לא יקרה".

אבל זה קורה. וכל יום אנחנו שומעים: בצומת X בין מחלף Y לאחר, עומס תנועה בגלל תאונת דרכים.

האם מישהו חושב להילחם בטרור הזה?