חלומות צלולים

יש משהו מאוד מיוחד בעיר הזאת. זה לא רק ה"אוויר הרים צלול כיין" אשר מורגש במיוחד לאנשים כמוני שמגיעים מתל אביב מזוהמת האוויר.

ירושלים היא עיר של קדושה. וכשאני אומרת קדושה, אני לא מתכוונת רק לקדושה מבחינת היהדות. ידוע שהיא קדושה גם לנצרות ולאיסלאם.

ואני חושבת, אם רק היינו יכולים לחיות בשלום זה עם זה, עד כמה היינו יכולים להרגיש אפילו יותר את קדושתה של העיר. אני מאלה שמאמינים שאלוהים הוא לא רק של היהודים או של הנוצרים או של המוסלמים או של כל דת אחרת. כולנו, בני אדם ויצורים אחרים, כולנו הילדים של אלוהים. לכל אחד מאיתנו הדרך שלו להאמין או לא להאמין. אם רק היינו יכולים להתאחד גם בתוך השונות הזאת, האם זה לא היה נפלא?

אני ממש לא מתכוונת להיכנס לנושאים של פוליטיקה וכו'. זה ממש לא מעניין אותי. סתם כותבת את המחשבות שלי כאן.

ירושלים של זהב, של נחושת ושל אור,

ושל דם.

כמה דם נשפך למענך, ירושלים היקרה.

מי ייתן ומדמעות שמחת הנצחון בכותל, נגיע ליום שבו חיילים יבכו דמעות של אהבה ושלום.

מי ייתן וקדושת העיר לא תתערבב יותר עם דם קורבנות המלחמות שלמענה.