אחד הדברים שצריך להתמודד איתם בדרך לצמיחה אישית, רוחנית, נפשית, וואטאבר, היא ללמוד להיפרד מאנשים שאליהם כבר נקשרתי או שאפילו סתם התרגלתי לכך שהם נמצאים שם בסביבה ועכשיו הם כבר לא יהיו עוד.
תמיד כשמישהו שואל אותי איך מתמודדים עם פרידה מאדם אהוב, אני אומרת שכל אדם נכנס לחיינו כדי ללמד אותנו משהו על עצמנו. אם הוא עוזב, מכל סיבה שלא תהיה, זה סימן שהוא סיים את תפקידו בחיינו.
קל לי להגיד את זה לאחרים, קשה לי לנחם את עצמי כשזה מגיע אליי.
בעודי מתגעגעת לאחותי הקטנה שמטיילת עכשיו במזרח הרחוק, אני צריכה להשלים עם פרידה נוספת, אחד המורים במרכז ליוגה שבו אני לומדת ושאחרי יום העצמאות הקרוב ינסע לאשראם של המרכז, בבהמאס.
זאת לא פעם ראשונה והאמת, עכשיו זה פחות עצוב מבפעמים קודמות. אני כנראה מפתחת חסינות או אולי ההיפך, סתם לא מעכלת את זה.
במקומו יבוא מישהו אחר, שאותו דווקא לא ראיתי יותר משנה ואשמח לראות אותו שוב.
במרכז ליוגה אני לא לומדת רק יוגה. אני לומדת גם הרבה שיעורים אחרים לחיים.
אחד מהם הוא להיפרד.
ואולי גם מלכתחילה לא להיקשר מדי לאדם זה או אחר.
כי פרידות תמיד יהיו. וככל שההיקשרות חזקה יותר, הפרידה קשה יותר.
אבל איך שלא יהיה, החיים ממשיכים ובוודאי יזמנו לי עוד הרבה שיעורים, הפתעות וחוויות אחרות.
שבת שלום לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
