מיומנה של חולת נפש. ^________^

מאז שאני זוכרת את עצמי, הסיוטים הכי גדולים שלי היו לאבד מישהו קרוב..

כל פעם המחשבה הזו הייתה מגיעה אליי והייתי מדחיקה אותה כ"כ מהר, אבל לא מספיק מהר בשביל שהדמעות לא יבצבצו לי בעיניים.

תמיד פחדתי מהמחשבה שאני אצטרך להתמודד עם זה,

לא לראות אותו לעולם יותר..

לא לעשות יותר את כל הדברים שאני פשוט עושה כל חיי, במן מובן מאליו שכזה.

זה היה ממש צפוי, כבר המון זמן שהוא סבל, נורא..

באיזשהו שלב כבר התחלתי לקוות בשבילו שזה יגמר כבר

אבל.. להפנים שהוא איננו עוד.. זה לא נקלט לי.

כל הילדות שלי הוא דאג לי הכי בעולם, זכורים לי כ"כ הרבה רגעים איתו,

תמיד היה איתו כ"כ כיף,

הצחוק שלו, החיוך שלו, אפילו המבטא האמריקאי המעצבן הזה שלו

הסוס שלי. בית הבובות. שולחן האיפור.. כמעט כל רגע בילדות שלי זכור לי עם אחד מאלה..

כל כך הרבה מקומות כאן יזכירו לי אותו.. מקדונלדס, המסעדה שם מעל כיכר דניה..

כבר ארבעה ימים שאני בוכה,

יש שאומרים יום אחד מוקדם מידיי.

אני חשבת שהתחלתי לעכל כבר לילה קודם, כשאמא אמרה שמצבו ממש קשה,

"ימיו ספורים"

לא הפסקתי לבכות, לא הצלחתי להרדם כמעט עד הבוקר

ואז כשקמתי קיבלתי את הטלפון

"מורי,

חדשות לא כלכך טובות..

סבא נפטר"

הרגליים רעדו, בעיניים ראיתי שחור, התיישבתי, ומאז הדמעות לא הפסיקו.

ואולי היינו צריכים ליסוע לאבא באותו ערב, נראלי שהוא היה ממש צריך אותנו..

אבל הייתי צריכה את הבית.. הייתי צריכה להיות במקום שמרגיש לי הכי הכי טוב בזמן שאני מרגישה זוועה.

ברגע שאני מפסיקה לבכות - הכל כאילו כלום לא קרה, הכל בסדר, צוחקים, מחייכים, מדברים מספרים..

ואז ברגע ששוב נזכרת, כאילו שלעולם הדמעות לא יגמרו, הפנים שלי שוב נרטבות.

ובהלוויה, לראות את כל האנשים האלה באים בשבילו,

מספרים איזה אדם מדהים הוא היה,

ואני מקשיבה להם ומסכימה עם כל מילה שהם מוציאים מהפה.

לא ידעתי שהוא היה כלכך מפורסם.. כלכך משפיע.. הוא תמיד היה רק סבא שלי ואף פעם לא התרברב בשום דבר שעשה בעבודה.

ולראות לידיי את הגופה הזו שוכבת מתחת לסדין שחור, גופה קטנה ומצומקת, גופה שפשוט לא היה אפשר להאמין שלדבר הזה סבא שלי הפך.

הוא תמיד כלכך אהב לאכול, היה שמן כזה.. והמחלה הזו גזלה גם את זה ממנו, עד שנהיה עור ועצמות.

"הוא תמיד היה, ואולי גם עדיין, מעולה בלהיות בכמה מקומות באותו זמן"

וכן, נראלי שהוא היה מאושר בסופו של דבר,

הוא היה יושב בכורסא שלו ומסתכל על כולנו, כל המשפחה שהוא בעצמו בנה.. מסתכל ומחייך

היו לו חיים טובים.. המון חברים ואנשים שפשוט העריצו אותו על היותו אדם מוכשר בעבודה ועם זאת אדם כל כך טוב מבפנים.

אומרים שבהלוויות המספידים תמיד משמיטים את כל הדברים הרעים על המת.. כי כשאדם נפטר רוצים לזכות רק את הטוב ממנו

אבל גם בחייו לא היה בו שום דבר רע, גם אם תחפשו כמה שתרצו לא תמצאו שום דבר רע להגיד עליו,

פשוט כי הוא היה אדם מדהים, שמעולם לא פגע באף אחד ורק קיווה לטוב.

"אבא, סבא ילך לגן עדן נכון? הוא חייב, הוא היה סבא ממש טוב"

כ"כ עצוב שהוא לא זכה להכיר אותו טוב כמו שאני הכרתי אותו, עוד מלפני המחלה..

והיום בשבעה.. לא היה עצוב.. אולי היה קצת מוזר.. אבל היה כיף, הייתה הרגשה טובה,

הוא לא היה חסר, הוא היה איתנו.

כי כשכולנו היינו ביחד בעבר, גם אם הוא לא באמת היה שם, תמיד זכרנו אותו והוא תמיד היה נמצא איתנו בהרגשה, גם אם לא פיזית.

"HIS BIGGEST WISH"

ולשמוע דבר כזה ממנה.. לא יכול להיות דבר יותר צובט לב מזה..

ידעתי שהוא היה מאושר שאני מתכננת ליסוע לארצות הברית, וידעתי שהוא מחכה לזה כבר מלא זמן..

אבל כשהיא אמרה לי שזה היה הדבר הגדול האחרון שהוא קיווה לעשות.. זה כאב.. לא כאב רע, כאב נעים כזה.

אז היא באה, בשבילו. נעשה את זה בשבילו.

Your time has already come and I don't know why ,
The last thing that I had heard ,
You were doing just fine .
It seems like just yesterday
I was laughing with you ,
Playing games at Grandma's house ,
Well you taught me well, didn't you?
I hope I'm just like you ..

Do they have radios in heaven?
I hope they do ..
Cause they're playing my song on the radio ,
And I'm singing it to you

You left before I had a chance to say goodbye ,
But that's the way life usually is ,
It just passes you by .
But you can't hold on to regrets ,
And you can't look back ..
So I'll just be thankful for the
Times that I had with you .
I hope I'm just like you ..

Tell me can you hear me now ..?
If not, then I can try to sing real loud
What's it like up on the other side of the clouds?
I hope I'm just like you ..
I hope I turn out to be as good as you

סבא,

אי אפשר להסביר בכלל עד כמה קשה לי לחשוב שעוד כמה ימים החיים פשוט יחזרו למסלול שלהם..

אין יותר שבתות בחיפה, אין יותר ימי הולדת באיזו בריכה במלון בירושלים,

אין יותר ארוחות ערב מידיי פעם במסעדה התאילנדית בכיכה דניה.. או במקדונלדס.

כל רגע ב24 שעות האחרונות העלה בי זיכרון ממך וכל זיכרון כזה העלה לי חיוך על הפרצוף ודמעות בעיניים.

כמה שמחת שרציתי לבוא לארה"ב אליך סופסוף..

כמה אני מצטערת עכשיו שלא נסעתי מוקדם יותר.

היית הסא הכי מדהים שיכולתי לבקש, ובשבילי אתה עדיין.

כל כך מתגעגעת, ואוהבת עד אין סוף,

הנכדה הבכורה שלך.