עצמאית

כמה שהמקום הזה הפך לדורס זר, שאבד לי החשק לשבת ולפענח את כל האפשרויות שמשדרגים את האתר הזה בקצב מסחרר.

קטגוריות מתווספות, נעלמות ומשלימות. חוסר החשק להמשיך לשוטט ולחפש חדש ומעניין באינטרנט בפרט, הפך לדבר בלתי נמנע מחיי. אולם, אחרי הכל אם תרצה לבוא ולשפוך גם בחוסר חשק מוחלט, תדע לפנות ל"דבר והישן והמוכר" כמו בחיים.

כמה כיף להשיל דבר ישן מחייך. פשוט הקלה מרגשת, שגורמת לך לרצות לקפוץ ולצווח מאושר, כן דגש על לצווח במקום לצעוק, הדגשה. כמה טוב שחשבתי על המקום הזה לפני כמה שנים, פשוט מושלם.

פשוט לבוא ולצחוק לאדם בפנים, צחוק פנימי שתדע שאין לך את האומץ לצחוק באמת. אותו חיוך פנימי שהבנת שהצלחת, כמה שההרגשה הזאת מעולה. אולם, כמו בומרנג בחיים כך גם החיים יכולים לצחוק עלייך, אם זה בגלוי או לא. התאור המתאים יכול לבוא מצידי לגבי שני הצדדים, אשר אנוכי יכולה לתאר את ההרגשה הפנימית וכמו כן לתאר אותה בחיצוניותה היפה. הלוואי והייתי יכולה לבוא עם האומץ של העבר לבוא לתאר מצבים מדוייקים מאותם נקודות קטנות שאני מספרת כאן, אולם, אחרי שדף זה מוכר לכמה וכמה פנים רחוקות מחיי זה לא מותיר לי את הרצון לבוא ולשתף, כך גם נמוגה לה האותנטיות הידועה.

הפכתי לאדם, לא יודעת אם התיאור מתאים, אבל אכזר. ממצב של היפוק למצב של חוסר טאקט סוג של יכולת לבוא ולפוך את האמת הכואבת והכי לא מתאימה בזמן הכי פחות מתאים לאדם הכי פחות צפוי. מצב בלתי נשלט שגם אחרי מעשה כוזב לא אבין איפה דרכתי ופיזרתי מלח על פצעים. באמת שהכוונות שלי סטו לא מעט, המחשבה של למה אני כותבת על זה בכלל, את מי זה מעניין? אם לא אותי.

והאמתי שגם אם זה לא מעניין, אותי זה עדיין כן, גם אם אני לא מקריבה כמה דקות של חשיבה לצד השני.

גם לא מעניין אותי למה אתם באים ותוקפים אותי עם השאלה של "למה אין לך חבר" את האמת לאמיתה זה לא מעניין אותי, באמת שלא, אולי זה מטריד מדי פעם בלילות כאשר התחליף הוא בעצם הפוך האישי שלי. אבל, באמת שזה לא מעניין אותי מה אתם חושבים, אלא מה שאני חושבת לנכון, אז סליחה שאני נורא בררנית בקשר לצד הניצב מולי, אבל, "אבל" תמיד נשאר "אבל" ותמיד יהיה אחר שיפריע או שניים שלושה בו זמנית שגם אותם אני אזרוק לכל הרוחות.

גם אותו ספר שבחיים לא אסיים לכתוב מהידיעה שתמיד יהיה מה להוסיף ולשנות, אולי כל היופי הוא להוציא במכה בלי חרטה על מה יכלנו לשנות, למחוק ולהוסיף :)

כמו קעקוע רגעי המסמל חלק בחיים, אותו אחד שהייתי רוצה, אולם, לא עושה מכמה וכמה סיבות של אי רצון להתעורר וללכת לישון יחד איתו, לא רוצה לראות אותו 24/7 גם אם יגידו לי שאכן, יש טיפולים המסוגלים להסירו ולצלק את האזור, אז למה?

סוף לחפירות.