עצמאית

כואבת לי הבטן, יכול באמת להיות שזה לא מהרדבולים והחטיפים, אלה מהדבר השני שאתה טוען שזה. לא יכולתי לעשות כלום, הייתי הכי רעה.

המבט שתפסתי נפל לי האסימון שראיתי אותו פעם, אז זה סתם העלה לי חיווך קטן מצידי הפה, זה לא מה שאתה חושב שזה, זה רחוק מלהרגיש נכון.

זה סתם יפה לראות דבר כל כך מוכר שהכרתי פעם. קשה לי להחליט ממה אני אכן בורחת, אם זה ממך או שזה בעצם מעצמי. אחרי שסיפרתי לך משהו שגרם לי להתחרט עליו, אתה אפילו לא מודע לעניין. שקר, פנטזיה לא נכונה רחוקה מהמציאות.

למה אתה כאן לצידי? אתה לא אמור להיות כל כך קרוב אלי, זאת טעות אנוש להתקרב אלי ואתה יודע זאת, למה אתה ממשיך? אתה יודע שתיפגע בחיים לא הסתרתי זאת ממך. מה המטרה שלך מהסיפור. אותם חלומות שאתה לא מפסיק לחלום עלי, למה אתה משתף אותי בהם? למה אני מופיע לך בהם?

למה אתה חולם שאתה מנשק אותי ומנסה זאת, למרות שאתה יודע את תגובתי מראש, פוחד מהדחייה, שאחרי הכל לא מאחרת להגיע.

אני אוהבת אותך, אתה לא יודע כמה, אבל לא ככה, לא כמו שאתה דורש ממני. זה גדול עלי, זה עוטף לי את המרחב האישי, פרטי שלי.

אולי אני באמת פוחדת כמו שאתה טעון, אולי אני באמת מפסידה כאן משהו. אבל אני לא מצליחה להתעלות ממה מזה. גם התגובה והשיחה האחרונה כששאלת מי הכניס לי את הרעיון לראש, אחרי שהכל היה כל כך מושלם שבאתי וניפצתי לך בפנים. אף אחד לא הכניס לי מילים לפה, ההפך כולם ניסו לשכנע אותי לנסות, רק שאני באתי ופעלתי בההפך המוחלט, מתוך הרגשה פנימית שלי. אז למה זה ממשיך כאילו ולא קיימנו את השיחה הזאת לפני כמה שעות? למה זה חזק מאיתנו.

.דאמט.