אני מעריכה שמחצית מהקולות שניתנו למפלגת הגמלאים ניתנו לה ע"י צעירים.
המון אנשים צעירים במדינה ההיפר-מורכבת הזאת הלכו לקלפיות והצביעו למפלגה שכל קיומה עומד על תת-סעיף אחד בתכנית חברתית שהיא עצמה סעיף בתכנית כלכלית כוללת.
לא חמלה, לא אג'נדה ולא הסבא המושפל שלהם עמדו מול עיניהם כשבחרו בפתק החמוד הזה. לא הדהוד קלוש למחשבה או לדעה או להשקפה חלף במוחם. מה שהוציא אותם מבתיהם וגרם להם לטרחה הזאת היה צוהר שנפתח להם לעשות משהו מאגניב לייק, וסבבה, דה כאילו. ורבים מהם לא השקיעו אף את המאמץ הזה, כי המגנוביות לא היתה ברמות שהצדיקו את הטרחה.
עצם התיאור של התופעה כ "מחאה" וכ"סוג של פתק לבן" מקומם בשטחיותו ובזמינותו, ובכך שהוא מתיצב מאליו כהסבר ופוטר את המסביר מהטרחה שבנבירה קצת יותר מעמיקה בשורש התופעה.
האנשים הצעירים האלה לא בדיוק יודעים את פירוש המלה מחאה. הם לא היו מתענים במאמצי העל שנדרשו להגיע לקלפי כדי למחות, ובטח לא כדי לשלשל פתק לבן. חלקם אולי היו מצביעים לעלה ירוק, שגם היא היתה במקור מפלגה קולית, אבל עד הבחירות נשחקה הקוליות שלה, ופתאום הופיעו הגמלאים החמודים והעימו את זוהרה.
אלה לא אנשים שחקרו את המצאי, ששקלו בכובד ראש את המצעים, או אפילו את השחיתות שפשתה במפלגות הותיקות. אין להם ולא היה להם מושג מי האנשים שעבורם הם הצביעו או מה הם רוצים, ואין להם צל צלו של מושג מי הם האנשים שעבורם הם לא הצביעו ומה הם מיצגים. אין להם מושג מה היו האופציות השונות ומה הן ייצגו באמת. מאחורי ההצבעה הזאת עמדה אינות, ריק ושיממון מוחלטים.
ועוד לא ראינו כלום.
בכל יום מתגלחת לעולם יותר טוב שכבה של קשישים בקצה אחד של האוכלוסיה, ובמקומה בקצה השני מתקרבת בעוד יום שכבה של הצעירים המשובחים שלנו אל גיל 18. כל יום כל יום. בכל בחירות מקבלים לידיהם בוגרים נוספים של מערכת החינוך את הזכות הזאת. אלה הצעירים שבמקרה הטוב כל מה שהם יודעים על המערכת הפוליטית בארץ בא להם מארץ נהדרת, כמו שהראו מחקרים בנושא.
הצעירים האלה מביאים אתם אל הקלפיות מטען רב נפח וקל משקל של בורות צחיחה, של עייפות מובנית, של אי-יכולת להבחין במערכות מורכבות, ועל אחת כמה וכמה להבינן. אלה אנשים שמערכת החינוך שלנו יורקת בכל שנה החוצה, לאחר שהצליחה לפשט עד שקיפות את החומר הנלמד ובלבד שהנוער המפונק יעמוד במבצע צליחת הבחינות הנדרשות. אלה צעירים שעוד בינקותם אבדה להם לחלוטין התכונה האנושית החשובה מכולן: הסקרנות. אלה בני נוער מבוגרים שכל מה שפוגע בתודעתם עובר תהליך אוטומאטי של השטחה עד דק, וכל מה שהם נתקלים בו מתפרש ברמה של סרט מצויר בסיסי.
ועוד לא ראינו כלום.
הצבעת הצעירים למפלגת גיל היא תוצאה של מערכת החינוך המעליבה שלנו בשילוב עם המשפחה המודרנית שהפכה לאבק פורח. אלה שני גורמים שמשתפים פעולה ומיצרים לנו פה אנשים מנותקים ובעלי יכולת דו-ממדית לנתח את המציאות, להבין את מורכבותה ואת המעגלים הקונצנטריים שבמרכזם עומד הפרט ובמעגל החיצוני העולם, או לפחות המזרח התיכון.
כל זה במקביל לשיווק החד-ממדי של המפלגות בעזרת מסרים קצרים, עדיף בני שתיים עד שלוש מלים, שמכוונים בדיוק לקהל הנבער הזה, שמתעצל לחשוב, מסרב ללמוד את הנתונים, מתחמק מלנתח, משתמט מלהקיש, ואינו מסוגל להסיק.
חכו חכו. עוד לא ראינו כלום.
כל יום מתוספת שכבת צעירים כאלה שיש להם מתוקף היותם קיימים זכות בחירה, וגם זכות היבחרות. משום מה הם נראים פחות מאיימים מכיוון ההיבחרות, כי אלה לא אנשים שירצו להיבחר. סתם, כי יותר פשוט לא להיבחר מאשר כן להיבחר. כמעט כל דבר יותר פשוט לא לעשות מאשר כן לעשות. אלא אם כן הוא וואללה אחלה.
עכשיו, שכבר מותר להקים מפלגה שכולה קודש לחוק אחד ויחיד, מי יציל אותנו ויהגה לנו מפלגה שתעמיד את מערכת החינוך כרעיונה המרכזי? היחיד אפילו? ומי יצביע עבור מפלגה שרוצה רק חינוך והוראה, ולא מדיפה ניחוח מגניב וחמוד?
לא ברור איזו קואליציה תקום, אבל ברור כבר עכשיו שמערכת החינוך לא תקבל את הדחיפות העליונה שבנפשנו היא. יש לנו מערכת הביטחון שתמיד נמצאת בעדיפות הכי גבוהה, ועכשיו יש לנו גם תחרות בין ה"חברתיים" הפשטניים האלה על "חמלה", על קצבאות, על משכורת מינימום, על חוק פנסיה לכל אזרח, ועל סל התרופות. מערכת חינוך ראויה לשמה לא נמצאת בבסיסה של אף מפלגה. ודוקא היא היתה מיתרת תוך 10 שנים את מרבית הקצבאות וגורמת לשכר המינימום שיסתדר מאליו.
הצעירים האלה הם נורית אזהרה מהבהבת, הם צליל אזעקה מיבב. מישהו צריך להבחין באותות האלה לפני שכולנו נהיה תלויים בדורות הבאים. זה ממש לא יהיה מאגניב להיות תלויים בהם. ממש לא, כאילו, דה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
