לשיר הזה יש לחן נפלא של אלון (הילד הנוסף שלי).
להבא אדביק כאן מעת לעת מלים שכתבתי לשירים שהולחנו, גם ע"י אלון (בעברית) וגם ע"י תומס (באנגלית).
פריחה
פרחי הלימונים
עם הבשמים הראשונים
מסתחררים מתערבלים בנשימתי
כמו תזכורת שחוזרת ודוקרת:
ילדותי
פריחת התפוזים
מעט צינה בערבים
משחזרים לי את האור שכבר דהה
ריגושים של התחלה של הבטחה
שנכבתה
ואתה שבאת מארצות הקור
מחייך ומשתומם
ולא מבין מה ריח
ריח באוויר יכול לזכור
אתה בכלל לא מחובר
אל השמחות ואל הקצב
אל מה שבי נקבר
אל הפריחות ואל העצב
בוא נשתתק עכשיו
בוא נתחבק עכשיו
הבט לי בעיניים
עמוק לי בעיניים
נגב נגב את דמעותיי
תראה מה שקרה לי
כל מה שכבר היה לי
עד שבאת אלי
צריבת הכיסופים
וסערת הכישופים
מחזירים אותי אל תוך עולם אי שם
אל שנים מזמן של חסד ושל טעם
שפג תקפם
עוד קצת לרחרח
להרגיש לבעבע
לדמות שזה בעצם לא חלף
תן לי רגע עם עצמי בתוך הקסם
המופלא
ואתה שבאת ממקום רחוק
מתבונן ומשתאה
ולא מרגיש איך טעם
טעם של אביב יכול לזעוק
אתה לא מתמלא ערגה
ממתיקות משב הרוח
ממה שבי נגע
מעצמת הגעגוע
בוא נתבשם עכשיו
בוא נתנחם עכשיו
הבט לי בעיניים
עמוק אל העיניים
אמץ אותי, אמץ חזק
שמע איך חיי הולמים בי
איך זיכרונות חולפים בי
כמו גלים מתוך סופה
©
כל הזכויות שמורות לאביגיל בכלר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
