הֲגִיגַיִּל

ולווט צדקה, לצערי. ישבתי לבד. לא על הדשא, אלא ביציע. הילד המתוק והנערץ שלי לא עמד בעוצמת הרמקולים, ובכלל לא היה מכוון לאירוע, ונשבר עוד בשלב החימומים. הוא התנצל מאד וקם ונסע הביתה. יש לו עצבי שמע מחודדים מדי, לילד הזה. בגנון הוא היה אוטם את אזניו בכפות ידיו כל יום ששי כשהאקורדיוניסטית היתה באה לתת את הנומער השבועי שלה. ילד מאותגר שמיעה לכיוון יתר. 

זה שנשארתי לבדיתי לא היה לגמרי רע בסופו של דבר, פרט לעצב שזה גרם לי. וגם הבעיה עם הבירה. הייתי עמוסה בתיקים מהעבודה, וישבתי לי לבדי וחיסלתי שני בקבוקי בירה גדולים. לבירה, כידוע לכל אדם מנוסה, לא קורה כלום במערכת העיכול והיא מתגלצ'ת ישר אל שלפוחית השתן. בירה היא פשוט חומר למילוי שלפוחיות שתן. אחרי הבקבוק הראשון, כשההופעה עצמה עמדה להתחיל, הייתי מוכרחה לרוץ לרוקן את השלפוחית, ולא יכולתי לקחת אתי את כל התיקים, מה גם שמיד היו תופסים לי את המקום. למזלי ישב לידי איש אבטחה מזדקן, כנראה בגילי, וביקשתי ממנו שישמור לי על התיקים ועל המקום, וטסתי. מאוחר יותר, כשסטינג שר קאבר לביטלס, חזרתי על הפעולה ושפכתי לשירותים את הבקבוק השני כשהמאבטח שומר לי על הרכוש.

טוב, החימומים היו באמת מבחן סיבולת רציני.

את הבן של החמצנו כי איחרנו, למזלנו. אי אפשר שעתיים חימום. אי אפשר.

פייר? לא הבנתי את הקטע עם המתיסיהו* התמוה הזה והוא נראה לי מזויף מקצה בהונותיו ועד סוף קדקודו. מה זה בכלל הפריק שואו הזה? התחפושת הדוסית, המבטא הקריבי המלאכותי המעצבן הזה, העדר כל הבעה בפניו, ומלמוליו חסרי הפשר? מה זה? נכון שיש לו נגנים טובים ויש לו קול בסדר. זה לא הצליח להרגיע לי את העצבים על המופע שלו שהיה גם ארוך מדי, גם לא הבנתי על מה הוא שר, וגם לא הצלחתי להתרגש אפילו מהאינסטרומנטים הטובים. טובים, ובואו לא ניסחף. לא מעולים, לא חד-פעמיים, לא מהממים ולא שותלים. בסדר. טובים.

אחרי המופע פגשתי חבר של הילד שלי שאמר לי שהוא ראה אותו בברבי והוא כן היה מרגש שם. נו טוב. לי הוא נראה כמו איפכא מסתברא מאגניב לילדים, שזה כל מה שהם מבקשים, שיעשו להם מאגניב בעיניים. המוסיקה משנית ושולית. לפני שנטש את המערכה אמר לי בני יקירי שאני מגזימה ושהוא מחדש בכך שהוא מערב מוסיקה יהודית עם רגאיי, ואת זה לא עשו לפניו. אז ממש השתדלתי לשמוע את המוסיקה היהודית המהולה שם ברגאיי, ולא הצלחתי לזהות אותה בוודאות. בשבילי העיקר שחסר בו הוא הריגוש. זה לא מרגש ולא נוגע ולא חודר. זה מאגניב, זה כן. אני לא נגד מאגנוביות, מאגנוביות דווקא מגניבה, אבל היא לא יכולה לבוא במקום הכל.

טוב, ואז בא סטינג עם הגיטרה באס שלו. אני, יש לי חולשה לבסיסטים, כולם יודעים את זה. 

אני לא מבקרת הופעות, אבל סטינג הוא מקצועי מאוד, כל הבמה נראית מקצועית, וגם התאורה, ההפסקות הקצרצרות והחשוכות בין שיר לשיר, הכל. הוא מנגן גיטרה בס ושר סולו, שרק זה הוא הישג בעיניי, ויש לו ייחוד מוסיקאלי אישי בר זיהוי וחד משמעי, ולטעמי הוא לאו בר-קיטלוג.

מי זה היה, רוגל אלפר, שאמר שסטינג נותר מאחור, נחלתם של יאפים מזדקנים בני 40 ומעלה? אני ראיתי שם רוב מוחץ של בני 20-25. אולי הם באו בשביל מתיסיהו, אבל הם שרו את כל המלים של כל השירים שסטינג שר בהתרגשות עצומה. וגם זה ריגש אותי.

הוא גם נדיב מאד כלפי חבריו להרכב. רואים את כולם במצלמה, הוא מזכיר אותם בשמותיהם מדי פעם, וברוקסאן הוא פינה את הבמה שלו ל... שוב לפריק היהודי עם השם המעצבן הזה. מתיסיהו.

רוב הזמן הייתי עסוקה בכך שסטינג פה, ואני רואה ושומעת אותו שר את השירים האהובים עליי, ושחבל שהילד שלי עזב, ושעוד יותר חבל שתומס איננו פה. וגם במלים של השירים שלו.

אם תומס היה פה והיינו שומעים ביחד את  If I Ever Lose My Faith In You היינו בוכים.

אנחנו בוכים המון. ותומס בכלל בכיין שאפשר להשתגע.

אבל תומס יבוא רק ביום שלישי הבא, אז צריך לחכות עד אז כדי לבכות ביחד כמו שצריך.

אז ישבתי לי ומחיתי דמעה מדי פעם. ופתאום אני רואה את המאבטח שלצדי, שעד אותו רגע נראה לי רוסי בכלל, מוחה לו דמעה בחשאי גם. אולי הוא היה רוסי, ואולי הוא בכלל זלג והתרגש כי הכל נדיף ונזיל ואובד ואבוד כל כך.

ההופעה היתה קצרה מדי, FRAGILE סגר את ההופעה והיה קצת מאכזב, לא יודעת למה, ומה שבטוח - החימומים היו ארוכים ומייגעים.

עכשיו אני אלך לקרוא מה כתבו על ההופעה המקצוענים. בטח אקרא איך מתיסיהו מרתק ומדליק, וכמה המוסיקה שלו ייחודית ומעניינת. וגם הציציות שלו. וכמה זה מרגש. ולמה סטינג לא הביא את כל ההרכב.

הכל בולשיט. סטינג לא יכול להיות גרוע, שלא יבלבלו לי במוח. הוא טוב מדי.

*הערה: מתיסיהו, שבעס, דוס(י) הם מתיתיהו, שבת ודתי. תו לא דגושה בוטאה כמו סמך בגולה, ובכל אופן לא כמו התו הדגושה. כנראה גם בימי קדם, כשדיברו פה עברית מקורית ועוד לא הבינו מה זה בג"ד כפ"ת.*