הֲגִיגַיִּל

אני עסוקה כמו נמלה, וגם בתוך התעסוקה המלאה הזאת אני שורפת זמן על שטויות, כמו קריאת עיתונים, שינה ובהיה חסרת תוחלת באויר.

• אני עסוקה ב:
  • לעבוד לפרנסתי קצת בהיסטריה כי יש שם לחץ 
  • לכתוב מהר מהר סיפור באנגלית ולהגיש אותו בזמן לתחרות באנגליה
  • לכתוב מחדש את האוטוביוגרפיה של ג'וש בלינדר כי בני יקירי חושב שזה יופי של ספר ושהגיע הזמן לפרסם כבר משהו
  • התכונה העצבנית הרגילה לפני שתומס בא בעוד 4 ימים ויישאר אתי 3 שבועות, ויהיה כיף:
    • לגמור כמה שיותר מטלות בעבודה
    • לעשות חינה בשיער
    • לנקות את הבית  יסודי
• קראתי את מה שגדי טאוב, שאני גרופית שרופה שלו, כתב על הניו אייג'זם. מאמר נפלא, שסידר לי את הראש בנושא. הכל שם נראה לי דפוק ונסלד ונלעג ומזויף מאז ומעולם. אבל הענקת שמות תואר איננה חכמה גדולה וגם לא הנמקה משכנעת, אז שתקתי. לא רק שהוא נימק וארגן לי את כל מה שלא ידעתי שחשבתי על הניו אייג', הוא גם הכניס אותו להקשרו ההיסטורי, הסוציולוגי, הפוליטי, והידק הכל מכל הצדדים כמו שצריך. מאמר מאלף ומתריע, ועכשיו הסלידה שלי מניו אייג'זם מסודרת.
• אני נהיית יותר ויותר צעירה:
  •  קוראת פחות עיתונים
  • מתעניינת פחות בעולם,
  • לא קוראת ספרים (כמעט)
  • אין לי סבלנות להאזין עוד לתכנית הגריאטרית של משה טימור "ששי אישי" שהיתה מאוד מעניינת כשעוד הייתי זקנה
  • יש לצפות שיכולתי הלשונית תלך ותיעלם בעתיד הקרוב עד שתהפוך למלמול הוואלה-אחלה הנפוץ (כ-100 מלים בארסנאל כדי לבטא בעזרתן כ-4 תחושות בסיס)
• אני מזדקנת בקצב רצחני:
  •  מוסיקה מפריעה לי וכמעט הפסקתי להאזין, אבל אני יודעת שזה זמני. אולי.
  • לא יודעת מי הם:
    • עפר שכטר
    • נינט
    • מישהו דנקר
    • יודה לוי
    • ועוד המון המון שמות שאין לי מושג מי הם ואין לי שום כוונה להתחיל לברר, אבל אי אפשר לצלוח עיתון מבלי להיתקל בשמותיהם ותמונותיהם 10-20 פעם. כל עיתון, כל יום.
• יכול להיות שרענן שקד צודק, וכל מה שתכניות הכוכב נולד עושות הוא לייצר מין אלילי בלונים שמתפוצצים במהירות האור ובינתיים מפרנסים מדורי רכילות מוכי טמטמת ופפרצים בגרוש, ולא זמרים רציניים. אם כך, אני חוזרת בי מהסנגוריה שלימדתי עליהן. ויכול להיות שהנקודה הזאת קשורה בעבותות להערה למעלה על עפר שכטר ונינט שאין לי מושג מי הם. הם נשמעים לי קשורים לכוכב נולד איכשהו.

 צ'יבי שלי, הג'ינג'י שבראש הדף, היה נורא חולה, הבריא, ומיד חלה שוב. יש לו גרדת איומה בצואר שלא מפסיקה לגרד לו ולשגע אותו, והוא מגרד וצורח מכאבים, ופותח לעצמו פצע נורא ואיום וגדול שם, שנראה כאילו מישהו ניסה לשחוט אותו.

זאת תופעה אוטו-אימונית, משהו כמו אלרגיה אבל בלי גורם והרבה יותר אלים.

אני מודאגת נורא.

אני עסוקה מדי. אין לי תובנות ואין לי מחשבות.

תוספת: הוספתי הסבר ב"עוקף ניאגרה" לאורי חבר שלי שלא ראה מה שהסברתי