היום ולווט גערה בדנה, וטענתה, מעבר להבדלים שהיא מצאה בין הטעמים האישיים שלהן בפינטוזים, שמאות אלפי קוראיה עלולים לא להבין את ההבדל בין פנטזיה למציאות, ועוד לחשוב בגללה שבחורות רוצות להיבעל ע"י 80 גברים באוברולים. וכל הנשים המ-זו-ע-ז-עות ענו שהטור של דנה היה זוועה ונורא ואיום.
גם אני לא שותפה לפנטזיות שדנה מפרטת, ושאני אפילו לא בטוחה שהן הפנטזיות שלה. אבל מזל שכל אחד יכול לבחור לו פנטזיות כאוות נפשו וכטוב עליו לבו בתחום הסקס (וביתר התחומים).
לי יש כמה שאלות, שצריך לענות עליהן לפני שפורשים חוות דעת נחרצת כזאת על מישהו:
למשל, אם בכלל יש למקצוע העיתונאות תפקיד חברתי, מה הוא התפקיד הזה ואיזה סוג של עיתונאים הוא מחייב? כי יש הרבה סוגים של עיתונאים, כידוע. יש מדווחים, ויש מנתחים, יש מפרשים ויש מתחקרים, ויש חושפים. יש מדיניים, יש פוליטיים, יש מומחים בתחומים שונים, ויש אישיים ויש ויש.
דנה ספקטור היא בעלת טור אישי, שעיסוקו בינתיים במערכות יחסים בין אנשים: חבריות, זוגיות, משפחתיות, וכו'. יש לה תובנות והשקפות שונות בנושאים הללו, והיא מטיפה את השקפת עולמה דרך כתיבה מבדרת, שנונה, ודברנית מאד. כמעט בכל טור שלה, מאחורי הצחוקים עתירי המטאפורות, יש פואנטה, סדר יום, או "מוסר השכל" אם תרצו. אז היא כן או לא נכללת בין בעלי המחויבות החברתית-חינוכית?
שאלה נוספת היא מה זה חשוב לכם, חבורת חטטנים נטולי חיים, אם ספקטור נאמנה למציאות או לא? העובדה שהטור מותיר רושם של חשיפה אישית אוטנטית ושל דיווח אמין מהשטח הפרטי של ספקטור, לא קשורה לשום דבר. ייתכן שהיא מלבישה מה שנוח לה על חייה האישיים, ייתכן שהיא מדווחת באמת בדייקנות. יכול להיות גם שלפעמים כך ולפעמים כך, או שגם וגם או שלא זה ולא זה.
למה זה חשוב בכלל? התפקיד שלה הוא להעביר את המסרים שלה, או לא, באמצעות הומור וכתיבה כמו-אישית פרטית. לא מעניין אותי אם א' בכלל קיים ואם שמו מתחיל בא'. לא מעניין אותי אם החברות שלה קיימות או לא, ובטח שלא מעניין אותי אם אלה באמת הפנטזיות האישיות של דנה ספקטור במיטה.
הטור של דנה היום היה מדויק לגמרי: הוא עסק באחד השקרים הקטנים הנפוצים ביותר בחיי נישואין: המין הפתוח והגלוי. הוא אמר, בשורה התחתונה: לכל נשוי ונשואה יש חיי מין פרטיים, לצד המין המשותף, ולא צריך להיבהל מזה. זה בסדר. ספקטור גם ציינה את הנחמות של כל זוג על משברי הזוגות האחרים, ואת התחושה שאצלם זה אחרת, ואת הידיעה שממש לא. הכל היה נכון ונכוח.
ואז היא הניחה את הפצצה שלה: השימוש שהיא הציעה בבחורה מבסיס חיל האוויר כאובייקט להזיות מין.
כמו שכל אחד מכם ומכן יודע/ת: הזיות על הכל מפוזרות בשטח בחינם לכל דורש, ומותרות לכל אחד, וכולם גם לוקחים להם מנות גדושות מהחומר הזה ומסניפים אותו בלי חשבון. גם את וגם אתה. אז רק לכתוב אותן אסור? למה, כי דנה ספקטור ככותבת טור היא דמות ציבורית עם אחריות מוסרית? כי היא לא, אתם יודעים.
אני שואלת את ולווט, אם דנה היתה מעלה הזיית מין על נערה בטקסס שנבעלת ע"י 80 קאובויז שריריים, זה היה יותר טוב? עוד שאלה: אם נזעקת כבר על הילדה הספציפית הזאת, למה לא התקוממת על כך שבכלל יש לה סרטי פורנו? את הרי יודעת בדיוק על מה מבוססים הסרטים האלה, ואיזה ניצול ודורסנות כלפי נשים מעורבים בהם, הן בתכנים והן בהפקת הסרטים, לא? במלים אחרות, מה ההתחסדות הקדושה הזאת לכם? לאזכור הנערה מבסיס חיל האוויר יהיו השלכות מסוכנות יותר על גברים מאשר לאזכור החיבה לסרטי פורנו?
אם מאות אלפי הקוראים לא מסוגלים להבחין בין דמיון למציאות, בין הזיה למימושה, אז יש לנו בעיה יותר גדולה מהטור של ספקטור וממה שכתוב בו, ובמקרה שלהם הטור לא יעלה ולא יוריד דבר.
אבל, הנחת המוצא של ולווט, מעבר לזלזול הגורף באינטליגנציה של הקוראים, היא שדנה ספקטור מתפקדת כגורו, כמורה רוחנית, כמורת דרך, ובכלל כמורה, ובתפקידה זה היא לא נקטה עמדה מספיק דידקטית ומוסרית.
ה"תינוק" ההיא (שמופיעה היום במתגבבי ולווט בכל מיני שמות) הועידה לה תפקיד אחר: אצלה דנה היא החייל שהיא באופן אישי שלחה לחזית שתילחם בשבילה את מלחמותיה הפמיניסטיות (כי אחרי הכל, יש לה טור, ועוד על דף שלם!), והיא מאוכזבת כי דנה היא "פמיניסטית רעה, רעה".
כל מי שבא לו מוריד עליה תיק ביצוע, והיא צריכה פשוט לעמוד בתנאים של כולם. למה? כי יש לה טור?
ומלה על טורים אישיים בכלל, שכביכול עוסקים ב"אני, אני, אני" - אם הם מוצלחים ומצליחים, סימן שהם עוסקים באת, את, את וגם באתה, אתה,אתה. לא בחיים של דנה ספקטור, אלא בחיינו אנו.
זה המדד ואין בלתו.
נ.ב. לא קראתי את התגובות אצל ולווט היום. אין לי חשק. סליחה אם חזרתי על דברים שנאמרו שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
