מה אני יכולה לעשות, אפריקה כואבת לי יותר מעניי עירי או העיר עזה.
העולם הנאור שלנו זיקק ותמצת בוירטואוזיות חסרת תקדים את הציניות והברוטליות שלו ביבשת הילדותית הזאת. ולא שאני עיוורת למה שבני היבשת מעוללים לעצמם, ולשיתוף הפעולה המלא שלהם עם כוחות השחור שלנו. אבל אפריקה, למרות הנימה הבלתי PC והכאילו מתנשאת, מאוכלסת באנשים ילדותיים. במושגים שלנו הם טפשים, עלובים, תמימים, וגם אכזריים מאין כמותם.
אפריקה היא העטין שכולנו מוצצים בתאווה, כשבניה משמשים לנו מצע רך ונוח. רק לפעמים העצמות החשופות והדוקרניות האלה משבשות מעט את הנוחות הזאת. בניגוד לנסיכה עם העדש שלה, אנחנו לא כל כך רגישים למה שמתחת למזרנים שלנו, למי שנחנק ונרמס תחת תאוות הבצע שלנו, החזיריות המריירת שלנו למשמע כל "הזדמנות".
קבלו את פניה של ההזדמנות הגדולה מכולן, AKA אפריקה.
זה מייל מסדרת ה"שלח לחברים", אבל קצת שונה.
קיבלתי אותו מחברתי משכבר בימים, דינה כץ, ואחרי פרץ היבבות האיומות שהוא גרם לי, אני מביאה אותו בשלמותו.
אגב, אותי לא מטריד הבזבוז היומיומי של האוכל, כפי שמצוין במכתב. גם לא בא לי להתפלל על האנשים המוכים והעזובים האלה. לו היה חלקי עם המתפללים, הייתי מתפללת שנפסיק כבר להתעלל בהם. שאפריקה תקבל יחס של ילד בסיכון, ועזרה ממשית שתאפשר לה לעמוד על רגליה. ובכלל, הייתי מנסחת את זה מהיבט קצת אחר.
הדברים להלן נכתבו בידי ארט פיליפס, ותורגמו בידי אורה ארז, שיזמה את מכתב השרשרת, או לפחות את המהדורה העברית שלו.
הביטו היטב בצילום הזה, וקראו את המסר שלמטה.
(תרגמתי אותו, כדי להקל על הקריאה)
העבירו לכמה שיותר אנשים.
אין כאן הבטחה לקיום שאיפה כלשהי, ומחיקת הקובץ הזה, לא תביא לכם כל רע:
אבל יש כאן חובה מוסרית לכולנו, לפתח מודעות כלפי האנושות כולה.
הצילום הזה זכה בפרס "פוליצר", בשנת 1994.
בתמונה רואים ילד סודני קטן, בדרכו למחנה מזון של האו"ם, הממוקם במרחק קטן משם.
הנשר מחכה שהתינוק ימות, כדי שיוכל לאכול אותו.
התמונה הזו היכתה בתדהמה את כל העולם. איש אינו יודע מה עלה בגורלו של התינוק.
הצלם קווין קרטר עזב את המקום לאחר שסיים לצלם.
שלושה חודשים לאחר מכן, התאבד הצלם בגלל דיכאון.
אני מקווה שהצילום הזה יזכיר לנו כמה בני מזל אנחנו,
ושלא נתייחס לדברים כמובנים מאליהם.
בבקשה, אל תשברו את השרשרת, העבירו את המסר הזה הלאה, ביום המבורך הזה.
בואו נתפלל למען הסובלים בכל מקום על פני כדור הארץ.
נשלח את התזכורת החברית הזו לאחרים,
כדי שיביטו בו כשהם מתלוננים על האוכל שלהם,
ולמען נפסיק כולנו את בזבוז האוכל היומיומי.
ארט פיליפס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
