הֲגִיגַיִּל

בלילה לא הצלחתי להירדם. לא עזר לי כלום. נקבע לי טסט להיום בבוקר , ומרוב לחץ הסתובבתי על צירי ימינה ושמאלה. פתאום שמעתי תנועה מכיוון הסלון. אי שקט בין החיות. מיד לאחר מכן נשמע ציוץ. כמו ציוץ של ציפור קטנטנה. קמתי בבת אחת מהמיטה, הדלקתי את האור, וטסתי לסלון. ראיתי שכולם (5 זוגות עיניים) ממוקדים על פינת השולחן. עדיין נשמע ציוץ חלוש אחד, ואז דממה. כשניגשתי למוקד העניינים, ראיתי שאוק (השחור לבן המתוק שבתמונה, שנראה כמו בנקאי נשוא פנים וחמור סבר מקנזאס סיטי במאה ה-19) מסתובב באי שקט בפינה ההיא. מבט נוסף גילה לי שהוא מחזיק בפיו עכבר קטן.

מאותו רגע כל מה שעניין אותי היה לגרום לאוק לצאת מהבית עם שללו. הכי חשוב היה שהטרף יישאר בפיו. נתקפתי אימה שהמיקי מאוס המתוק, הסוכריה, החמוד הזה, יחמוק לו וימות באיזו פינה מתחת למשהו, והבית יתחיל להצחין כמו איזה כפר בדרום לבנון.

רדפתי אחריו קצת, הוא ברח ממני. ממש לא היה מקובל עליו לצאת החוצה עכשיו, כשכבר סופסוף קרה לו משהו נחמד. המשחק עוד היה לפניו, והוא רצה לשחק אותו בביתו. לא בחוץ.

אחרי קצת ריצות, שבמהלכן נראיתי כמו עפיפון שמתרוצץ ימינה ושמאלה וזנבו, במקרה שלי זנב עשוי מ-3 כלבים ו-2 חתולים, מתפתל בעקבותיו, הצלחתי לגרום לו לצאת.

חזרתי למיטה, ושעה ארוכה עוד רדפו אותי הציוצים שהשמיע העכבר ביש המזל הזה, כשנלכד.

למי קראת במצוקתך, עכבר? למי? לאמא שלך? לחברים שלך שיבואו להציל אותך? שכחת באותם רגעי אימה שאתה כולה עכבר? שאף אחד לא יחוש להושיע אותך, שאם אתה חי או מת זה היינו הך לכל שאר העולם? אולי קיווית שלבו של אוק יתרכך, שרחמיו ייכמרו עליך, ושהוא ימתיק את גזר דינך?

מה בדיוק חשבת שיקרה אם תצייץ בקול גדול, עכבר מסכן?

בסוף נרדמתי. הנייד המעורר לא העיר אותי. הגעתי לטסט 20 דקות לפני תחילתו, לא הספקתי לנהוג בכלל, ועוד בזבזתי 10 דקות טובות בדואר כדי לשלם את האגרה.

ובכל זאת נדמה לי שעברתי.

ואם עברתי, אז מחר בבוקר, מיד לאחר שאשלם את אגרת הרישיון עצמו, אני נכנסת למכונית החדשה שמחכה לי כאן, ומאותו רגע מתחילים לי חיים חדשים.

על מה הוא חשב כשהסתבר לו שאלה רגעיו האחרונים, ושדינו נחרץ? על מה הוא חשב כשצווח מלוא גרונו, וכל מה שיצא ממנו היה ציוץ של גוזל בן יומו?