הֲגִיגַיִּל

הסדר יום הזה מחסל אותי. לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב, זה לא אני. אני זה לקום מחר בצהריים, עם או בלי השיר. בחייכם, אני נרדמת רק לפנות בוקר. אני כל הזמן עייפה. כל הזמן.

שלשום דווקא הצלחתי להירדם, או לפחות לשכב בחושך בלי תזוזה ולהציף את הראש, כבר ב-2 בלילה. הייתי ככה קרובה לישון. ב-2:30 הכלבים התחילו לנבוח ובני יקירי פתח את הדלת ונכנס. הוא בדיוק גמר לרוץ על החוף עם מוקה, כלבתו האהובה. במהלך הריצה קרה לו דבר שהכריח אותו להיכנס לבית אמא באמצע הלילה: כלב עזוב הצטרף אליו ואל מוקה, ולא הרפה.

כדי להבין במה המדובר, צריך תמונה (שתיתלה פה בקרוב). בחיים שלי לא ראיתי כזה כלב יפה. היופי והמתיקות בהתגלמותם התקבצו אצל הכלב הזה. הוא גדול, גדול מאד אפילו, כמו רועה גרמני, אבל מהגדולים ביותר. הוא נראה כמו כלב רועים כלשהו, אולי רועה גרמני מעורב עם האסקי, אולי האסקי מעורה עם סמויד, ואלי גזע בפני עצמו. כל כך יפה, כל כך מתוק.

ברגע שהוא נכנס לביתי, שלושת הכלבים שלי החליטו שהוא לא רצוי פה, והתנהגו אליו בחוסר נימוס איום. מוקה מיד הצטרפה אליהם, והוא היה צריך להתמודד עם 4 כלבים שלא נתנו לו לזוז, וגרמו לו להרגיש אפס.

לא עזרו לנו כל התחנונים והאיומים, ההבטחות והצעקות על הכלבים שלנו. הוא לא מצא חן בעיניהם, וזהו.

לא עלה על דעתו בכלל להשיב להם כגמולם. כולו הפיץ חביבות ורצון טוב, ונסיונות לרצות אותם ולהתחבב עליהם.

היה ברור שהכלב הלך לאיבוד, שהוא שייך. הוא נקי, הוא מטופח, הוא מבין עברית. צלצלנו לצער בעלי חיים ולעיריה, אבל איש לא חזר אלינו מאז.

הכלב לא רצה לאכול, למרות שהיה ברור שהוא רעב. לעומת זאת הוא גמא חצי דלי מים, ולא רצה להפסיק.

מסכן כזה. שכבתי במיטה ושמעתי אותו שותה, עוד ועוד ועוד. התכווץ לי הלב.

הוא התחיל לאכול אתמול.

הוא מתוק ויפהפה, וכל כך נוגע ללב. כל כך מהודר ומפואר ומכובד ונכבד.

בני השאיר את מוקה אצלי, ולקח את הכלב לביתו.

אולי היום תהיה לי מצלמה ונצלם ונפרסם אותו.

רק אתמול עלתה על דעתי האפשרות, שהכלב נזנח ע"י אחד מפליטי הצפון. זה כנראה מה שקרה. והם בטח ניחמו את עצמם שהוא כל כך יפה וחמוד, שאין מצב שלא יימצא לו בית.

אתמול ניסיתי לגלות את צלילי שמו.

קראתי לו קמץ, חיריק, צירה - כלום.

חולם הוא הגיב קצת.

שורוק הוא הגיב.

שמו בישראל: שורוק.

עוד מעט תמונה.

אין תמונה, ולא תהיה. הבן שלי לקח את הכלב לקורא בצ'יפים, נמצא עליו צ'יפ, מיד לאחר מכן נמצא בעליו התל אביבי, מיד לאחר מכן הוא בא לקחת אותו, ובא לציון גואל.

ואני קניתי מצלמה חדשה  כדי לצלם אותו, ובסוף זאת סתם מתנה ממני אליי ליומולדת.

בינתיים, דניאל קלע קרוב מאד למטרה. אם אתם יכולים לתאר לכם כזה, אבל עוד יותר חמוד ומתוק אז הנה:

שורוק בעיניי דניאל מורנשטרן. כמעט צילום!

מישהו רוצה כלב? מישהו מכיר מישהו שרוצה כלב? מישהו מכיר מישהו שמכיר מישהו שרוצה כלב?

רק הערה: הכלב לא יימסר סתם. הוא יימסר רק למי שייראה לנו מתאים.

אני יודעת שזאת קצת חוצפה, אז סליחה.